דיסני: להפוך פלוס לפולמוס

זה עשוי להיראות מפתיע, אבל תאגיד התקשורת המצליח והמשפיע ביותר של שנות האלפיים נולד מעכבר. חברת דיסני, החולשת על שלל אפיקי בידור, מאולפני הפקה, לקולנוע וטלוויזיה ועד פארקי שעשועים, חבה את הצלחתה הראשונית למכרסם עגול אוזניים. מאז שאויר "מיקי מאוס" בידי וולט דיסני, הפכו צאצאיו ויורשיו את העכבר להר מזומנים בינלאומי.

בחודש הבא הם יפתחו נציגות גם בישראל, וכמקובל אצלנו, את פניו של שירות הסטרימינג "דיסני פלוס" אנחנו מקבלים בפולמוס סוער. הזדהותם של עובדי החברה הנוכחיים עם אידיאולוגיה המערערת על ערכי המשפחה המסורתיים, וחלחולה של תמונת עולמם הפוסט־מודרנית אל הסרטים הטריים היוצאים מהאולפנים, ניכרת. למשל, בנשיקה חד־מינית בסרט המתקרב על באז שנות אור, שמתמקד בדמות המוכרת מ"צעצוע של סיפור", או בוויתור מודע על הצורך בקיומו של תא משפחתי ב"לשבור את הקרח".

ביקורת עולמית הביאה לקריאות מקומיות להימנע מהכנסתו של השירות החדש אל בתינו. מאחורי קריאות אלה עומד רצון ברור למנוע מסוכני השינוי הקולנועי אפשרות להשפיע על דימויים העצמי של צופים צעירים, ועל האופן שבו הם רואים את סביבתם הקרובה. הערכים שמבקשים אנשי דיסני להנחיל נתפסים כמסוכנים, ועל מנת למנוע מהם לעצב את נפשם הרכה ונטולת המגננות של הצופים הצעירים, נקראים ההורים לחסום את האפשרות שתוכני הערוץ יגיעו אל צאצאיהם.

גישה זו, המונעת מדאגה אמיתית לשימור עולמם התמים של הילדים, מחמיצה את העיקר. היא מבקשת לסנן תכנים בעולם שבו אף סינון אינו הרמטי. ילדים ייחשפו לתכנים הפופולריים, אם לא באמצעות מכשירם האישי, אז באדיבות הסלולרי של החבר והחברה.

הרצון לסגור את החלון על מנת למנוע את כניסתה של רוח פרצים ליברלית, מזכיר הלך רוח חרדי. במקום להתעלם מן הסערות שבחוץ, כדאי שננסה להלביש את ילדינו במעיל רעיוני חם. במקום להותיר את הילדים להתמודד לבד עם שפע התכנים הזורם מן הטלוויזיה והמחשב, עלינו לתפוס מקום לידם על הספה. לשוחח איתם על מה שראינו, לתווך עבורם את הסיפור, לדון ביתרונותיו ובחסרונותיו, לבור את הבר מן התבן. על כתפי ההורים והמחנכים מוטלת המשימה לא רק לבקר את מה שאינו ראוי, אלא, בעיקר, להנגיש את התכנים הראויים, והללו מצויים ב"דיסני פלוס", כמו בחלק ניכר מאפיקי התרבות הדיגיטלית, בשפע. פסילת הערוץ תמנע מהצופים הצעירים את המפגש עם מוגלי ועם מרי פופינס, עם עליסה בארץ הפלאות ופיטר פן, יצירות קולנוע מפעימות המציבות במרכזן את מסע ההתבגרות של הגיבורים, ומסייעת למסעם של הצופים בהם מרחוק.

הקלאסיקות של דיסני, שבזכותן הפך העכבר למלך האריות, לא רק היו מופת של עשייה קולנועית רהוטה, אלא גם של תפיסת עולם הנאמנה עד כלות לתא המשפחתי, בהתאם לתפיסת עולמו של וולט דיסני עצמו. אסור לנו לגזול מהמבוגרים של מחר את הסרטים של אתמול. התייצבות לצידם עשויה לסייע להם בצפייה נבונה גם בסרטים של היום.