אמנת איסטנבול: שימוש ציני באלימות מגדרית

היום תידון בכנסת כוונת שר המשפטים, גדעון סער, לצרף את ישראל כחברה באמנת מועצת אירופה למאבק באלימות כלפי נשים ובאלימות במשפחה (אמנת איסטנבול), שנכנסה לתוקף בשנת 2014. הקושי בהצטרפות נובע מכך שהמטרה הראויה למניעת אלימות כלפי נשים, שעימה יזדהה כל אדם הגון, משמשת מסווה להתחייבויות בינלאומיות שיובילו לאובדן השליטה על הכניסה לישראל.

ישראל היא מדינת הלאום היחידה של העם היהודי. ב־2,000 שנות גלות נגזרו על עמנו פרעות ורדיפות. בלשון המשורר נתן אלתרמן, "בבכות ילדינו בצל גרדומים את חמת העולם לא שמענו... הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים". המדינה קמה כדי שלכל יהודי יהיה כאן בית שיוכל לעלות אליו, בין שברצונו לקיים חיים יהודיים מלאים ובין שעליו להימלט מהאנטישמיות במקום מגוריו. זהות זאת באה לידי ביטוי בחוק השבות, הקובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". מאז הקמתה, קלטה ישראל יהודים ובני משפחותיהם מכל קצוות תבל, שהכפילו ושילשו את אוכלוסייתה. כל גל עלייה תרם לקיבוץ פזורינו מירכתי ארץ.

פרק 7 לאמנה ("הגירה ומקלט") הוא בעייתי. סעיף 59 ("מעמד תושבות") כופה על המדינה להעניק מעמד עצמאי לבני זוג זרים, שהחלו ב"הליך המדורג לצורך קבלת מעמד בישראל" ונפלו קורבן לאלימות מצד בני הזוג הישראלים. סעיף 60 ("תביעות מקלט על בסיס מגדר") מקנה מעמד פליט על בסיס מגדרי, כולל להט"ב, אף שבקשת מקלט על יסוד זה נשללה בפסיקת בית המשפט האירופי לזכויות האדם והיא אינה מוכרת באמנת הפליטים. המספרים אינם זניחים. ארגון הבריאות העולמי פרסם שאחת משלוש נשים סובלת מאלימות מגדרית.

סעיף 61 ("אי החזרה") קובע כי כל אישה שחוותה אלימות פיזית, כלכלית או פסיכולוגית - יהיה זה בבלגיה, באריתריאה או ברשות הפלשתינית - לא תוחזר למדינה שבה היא בסכנה. ואין צורך להוכיח את האלימות.

את ההוראות חובה להחיל בדין הפנימי של כל אחת מהמדינות המתקשרות. האפשרות להסתייג קיימת רק לגבי סעיף 59. משרד המשפטים הודיע שבעת ההתקשרות תוסיף ישראל "הערה פרשנית": האמנה תפורש לפי הדין הישראלי. אולם, במשפט הבינ"ל אין מסלול עוקף התחייבויות. הסוגיה אינה תיאורטית. "הערה פרשנית" שהוסיפה פולין, שלפיה הוראות האמנה יפורשו בהתאם לדין הפולני, נפסלה על ידי המדינות המתקשרות. בדו"ח חמור של הגוף המפקח, נדרשה פולין לבצע שינוי חקיקה. כעת היא מבקשת לפרוש מהאמנה.

על הממשלה לדחות את היוזמה, שתסכן את זהותה הייחודית של ישראל. לאחר 2,000 שנות גלות, שבהן חווינו את גורלו של עם ללא מולדת, אסור לנו לאבד בקלות ראש את הזכות להגשים כאן את חלום הדורות "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים", בהכנסת זרים ללא מכסות וללא פיקוח.