פג תוקף צריבת התודעה

חלק מכריע מהטרור הפלשתיני בקרב ערביי ישראל ותושבי הגדה, נובע משחיקת ההרתעה. מאז האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000, גדל דור חדש של פלשתינים, שלא חווה בעצמו מה קורה כאשר היהודים מבינים את חומרת הסכנה המאיימת עליהם ומחליטים לשבור בכוח את רצונה של החברה הפלשתינית מבית ומחוץ לשגר את הרוצחים ולתמוך בהם. מי שמנסה להיכנס ולפגע ביישוב תקוע - כמו גם הרוצחים בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק, בדיזנגוף ובאלעד, הפורעים בלוד, בעכו ובכבישי הנגב והחוליגנים בקיבוץ כפר מסריק - הם צעירים שלא חוו את הדיכוי של "חומת מגן" ושל ההשתוללות האלימה בקרב האזרחים הערבים באותה תקופה.

מדובר בחלק של החברה הערבית שאינו מכיר מצב שבו בני תרבות "חיים ונותנים לחיות". אלה מכירים רק אחד משני מצבים: אם הם חדלים לפחד מן המדינה ומחברת הרוב, הם שואבים סיפוק חולני מן היכולת להטיל עליהם אימה וטרור.

את הגורמים האלה ניתן לדכא ולהרתיע רק באמצעים כוחניים. "צריבת התודעה" מבית מדרשו של בוגי יעלון, זכתה בשעתה להרבה ביקורת צבועה ומתנשאת של קשקשני האולפנים והטורים. בזכות אותה צריבה נמנעה קרוב לשני עשורים התפרצות רבתי של אלימות בגדה והושג תיאום עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים.

התגובה הנחושה של ישראל להשתוללות המונית של אזרחים ערבים בתמיכה במלחמת הטרור נגדה במהומות אוקטובר 2000, מנעה מאז אלימות נרחבת ומאורגנת מצידם. נוסף למצוד אחרי הטרוריסטים עצמם וחיסולם, נדרשת עכשיו קפיצת מדרגה ופעולה נרחבת כדי לפגוע בסביבתם התומכת. חיסולם של סינואר, ערורי וכנופיותיהם רצוי בהזדמנות מבצעית מתאימה, אך החיסול אינו מבטיח כשלעצמו תמורה אסטרטגית.

השינוי חייב להיות תפיסתי: אסור שחמאס יתוגמל בשיטת הפרוטקשן בעזה, כאשר הוא מפעיל טרור מהגדה, מלבנון ומקרב ערביי ישראל; אסור שג'נין תיהנה מהקלות כלכליות (אישור כניסה לערביי ישראל), כאשר היא משלחת מקרבה טרוריסטים מתוך "אקסטרה טריטוריה" הנשלטת על ידי מחבליה. והעיקר: כדי למנוע את התפרצות האנרכיה בישראל פנימה, יש לשלוח מסר מערכתי בוטה שיהדהד בקרב הציבור הערבי הצעיר בישראל וידכא באיבה מגמה הצוברת תאוצה בקרבו לנגד עינינו: לצד הברבריות של הפוגרומים בעכו ובלוד - הזוכה ללגיטימציה "פטריוטית" מצמרת המנהיגות הערבית בישראל - החלו לאחרונה צעירים ערבים להטיל, להנאתם הפרוורטית, אימה על יהודים ולפגוע בנציגי המדינה, בתשתיותיה, במוסדותיה ובסמליה, תוך שהם מתעדים את השתוללותם בתחושת חסינות מוצדקת מפני מרות החוק.

הם נוהגים כך כיוון שחלק ניכר בציבור הערבי הצעיר ברשתות החברתיות רואה בהם את גיבוריו ואת מעשיהם כפיצוי על רגשי הנחיתות המוצדקים של אותו פלח. אם מערכת האכיפה הישראלית לא תעניש באופן קשה מנשוא ומשפיל את החוליגנים האלה, ואם לא תציג לציבור הערבי את הנזק החמור והמתמשך שייגרם להם לשנים רבות, מדינת ישראל תמצא את עצמה במהרה מול איום פנימי, בממדים שיחייבו אותה לפנות לאמצעים חמורים לאין שיעור מול ציבור גדול הרבה יותר.

תיעוד של החוליגנים עצמם מציג פריצה לכפר מסריק, קללות בלשון ביבים לתושביה ובוז מופגן לאיש ביטחון חמוש. הם מתעדים גם, למשל, התגרות בניידת משטרה בנהיגה פרועה, חדירה לבית קפה ברכיבה על סוסים ופרובוקציות אחרות. הם מעיזים לנהוג כברברים, בהכירם את עליבות מערכת האכיפה הישראלית - מהמשטרה, דרך הפרקליטות וכלה בשופטים: המשטרה מתגאה במבצעים גדולים ומפקירה את המרחב הציבורי, הפרקליטות מועלת בתפקידה בעסקות טיעון תמוהות, והשופטים גוזרים עונשים מגוחכים. זה מתחיל בסרטונים, נמשך בהשתוללות אלימה בכביש שבודדה את העיר ערד ובפוגרומים בערים מעורבות, וייגמר, אם לא ידוכא ביד חזקה, באובדן הביטחון של יהודים בארצם ובניסיון לחסום את כוחות צה"ל בדרכם לחזית בעת מלחמה.