ישראל הרשמית שותקת מול הדה־לגיטימציה

ביום שלישי השבוע התפרסם דו"ח, מסמך תעמולה בן 217 עמודים, מתוצרת HRW, "משמר זכויות האדם". מדובר בארגון עם פריסה עולמית ב־100 מדינות ותקציבי עתק, ועם אובססיה בלתי מוסברת למדינה קטנה במזרח התיכון, דמוקרטיה בג'ונגל של דיקטטורות. כשמגיעים לישראל, המושג זכויות אדם נעלם והופך למסיכה לפעילות פוליטית ארסית שאין בה שמץ של דאגה לאדם או לזכויותיו.

הדו"ח הזה יצא בקול תרועה בינלאומית רמה, ושמה של מדינת ישראל התנוסס בכלי התקשורת הגדולים בעולם לצד המילה "אפרטהייד". בעוד אנחנו מתעסקים כאן במריבות הפוליטית הבלתי נגמרות, בארגונים האנטי־ישראליים עובדים והופכים את ישראל למצורעת. 

אז מה יש שם, במאות העמודים הללו? בעיקר אובססיה אנטי־ישראלית עמוקה. במסמך מופיעה המילה "אפרטהייד" לא פחות מ־200 פעמים והוא רצוף עיוותים מבהילים. לא מדברים עוד על יהודה ושומרון או עזה. הכיבוש הישן מת ועכשיו מדברים על "מהים עד הירדן", תוך התעלמות מוחלטת מהרשות הפלשתינית שמנהלת את חייהם של ערביי יו"ש ושלטון חמאס בעזה. הארגון מזהה כל אזרח בין הים לירדן, למעט היהודים, כפלשתיני. אין דרוזים, אין צ'רקסים, אין בדואים. אגב, זו גזענות. הטרור הערבי לא מוזכר שם כמובן, ומבחינת הארגון, כל פעולה ביטחונית שישראל עושה משרתת מטרה אחת: התרחבות דמוגרפית. 

הדו"ח שולל את חוק השבות בטענה שהוא חוק גזעני ודורש מישראל לקבל באופן מיידי את "זכות השיבה" של הערבים ולפתוח את השערים למיליוני אנשים, חלקם ממדינות אויב. מלבד כל אלה, מחברי הדו"ח רוקנו מתוכן את המונח"אפרטהייד" ועיוותו מונחים משפטיים מהעולם הבינלאומי, דוגמת "אמנת רומא". כל האמצעים כשרים. המלצות הפעולה של הדו"ח לקוחות כולן מעולם הדה־לגיטימציה וה־BDS: חרמות, לחצים משפטיים ובינלאומיים מאסיביים, הפסקת שיתופי פעולה עם ישראל ועוד. 

לא תראו קמפיין כזה של HRW מול איראן, שקיבלה לפני כשבוע את ראשות הוועדה לקידום מעמד האישה של האו"ם. כן, איראן, שמאמללת נשים ומרחיקה אותן מילדיהן כי הפרו את חוקי הצניעות. לא תראו קמפיין כזה מול ונצואלה או רוסיה, לבטח לא בעוצמה כזו כמו ישראל. זה ארגון שהיה מעורב בגיבוש חרמות נגד ישראל אינספור פעמים בעבר, והנציג שלו בישראל הואשם על ידי בג"ץ כפעיל BDS בעודו נהנה מאשרת שהייה מאותה מדינה שנגדה פעל. אותו נציג, אגב, הוא החוקר הראשי שעומד מאחורי הדו"ח הנוכחי. תעשו פרצוף מופתע.

זה דו"ח גזעני ואנטישמי של ארגון ענק עם תקציב שנתי של כ־90 מיליון דולרים ולגיטימציה בינלאומית אדירה, וישראל הרשמית פשוט לא קיימת בסצנה הזו, רק ארגונים אזרחיים כמו NGO Monitor וקהלת. כולם ידעו על הדו"ח הזה כבר שבוע. אפשר היה לחרב את האמברגו התקשורתי, לפעול בצורה חכמה ואסרטיבית. לו היו פה ממשלה, כנסת ומשרד חוץ שרוצים להילחם, היו מכריזים על כל כותבי הדו"ח (הלא־ישראלים) כעל פרסונה נון־גרטה בישראל, ודורשים תשובות גם מהשגרירים של המדינות המממנות את הארגון. עדיין לא מאוחר.