בצהרי יום ראשון הותקף הרב אליהו מאלי, ראש ישיבת ההסדר ביפו, בעיר מגוריו על ידי שני ערבים, אף הם תושבי העיר. הרב ומנכ"ל הישיבה, משה שנדוביץ, היו בדרכם לרכישת דירה מבעל בית יהודי, כששני גברים התנפלו עליהם והיכו אותם קשות. השניים פונו לבית החולים, התוקפים נעצרו.
למחרת עלה לשידור בגל"צ אמיר בדראן, חבר מועצת העיר תל אביב ותושב יפו, והסביר מדוע האלימות היתה לגיטימית, או לפחות מובנת. "פרץ הזעם הוא השתקפות של המציאות השברירית שלנו ביפו", הסביר למאזיני התחנה הצבאית' "מדובר בגרעין התנחלותי, שבא ליפו עם קו אידיאולוגי מאוד ברור, לטהר את יפו מתושביה הערבים. הם עושים את זה בצורה מאוד פציפיסטית, כביכול, אבל זה ממש לא ככה. מלכתחילה הם לא היו צריכים להיות פה, אז שלא יתפלאו אם יש פרץ של זעם נגדם". בדראן הסביר שלחברי הגרעין יש חברים בהתנחלויות שרוצחים ערבים, ושהם מייבאים אידיאולוגיה זו לעיר. עד כאן תיאור אירועי השבוע.
כל כך התרגלנו לשמוע נימוקים והצדקות לאלימות ולגזענות נגד יהודים, שאנחנו כבר כמעט לא שומעים את האיום הנלווה למוזיקה הזו. ככה זה, מתרגלים. אז כדי שנבין עד כמה זה מעוות ומסוכן, נעשה תרגיל קטן ונהפוך את הסיטואציה:
בשנים האחרונות עוד ועוד תושבים ערבים מירושלים רוכשים דירות בגבעה הצרפתית, שכונה סמוכה להר הצופים בעיר. השכונה, שהיתה יהודית לגמרי, הופכת אט־אט למעורבת. כידוע, בירושלים לא מתקיים דו־הקיום כמו בחיפה, למשל, ותקיפות המגיעות עד לכדי רצח של יהודים על ידי ערבים לא מפתיעות איש. באופן כללי אפשר לומר שבקרב יהודי העיר יש יותר פחד מאמון כלפי הציבור הערבי החי בה.
איך הייתם חשים למקרא ידיעה כזו, לו היתה מתפרסמת: "בתחילת השבוע הותקף שייח' מבוגר בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. השייח' נפצע ופונה לבית החולים הר הצופים כשחבלות על כל חלקי גופו. התוקפים נעצרו. חבר מועצת העיר מסר בתגובה לגל"צ: 'פרץ הזעם נגד השייח' היה לגיטימי. בוא נסתכל למציאות בעיניים: הערבים כובשים כל חלקה טובה בעיר. הם משתלטים על אדמות יהודים מתוך אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית. הם והחברים שלהם בחמאס, שמשגרים פצמ"רים על יישובי הדרום, מנצלים את האוכלוסייה היהודית המוחלשת ועטים על דירות כדי להשתלט על השכונה. מלכתחילה הם לא היו צריכים לבוא הנה, אז שלא יתפלאו שזה גורם לתסיסה ולאלימות נגדם".
הבנתם? זאת גזענות פשוטה, טהורה, מגעילה. לא מדברים ככה, לא חושבים ככה, לא פועלים ככה. לא נגד יהודים ולא נגד ערבים. אז שאף אחד משוחרי
דו־הקיום שגרים ב"בית ערבי מהמם" על קו החוף של יפו, או מפעילים גלריה בדירה היאפית מעל שוק הפשפשים, לא יספר לי על דו־קיום ועל מרקם עדין. כי אם זאת עיר ערבית שאמורה להישאר כזאת, מה אתם עושים שם? ואם אנחנו מדברים על כלכלה חופשית ועל עיר מעורבת ועל יחסי שכנות, למה אתם לא מגנים את האלימות? איך זה משהו לגיטימי בעיניכם? העיוות הטבוע בשמאלני יפו והפזורה הוא שמבחינתם "יחסי שכנות", "איזון עדין" ו"קבלת האחר" הם ערכים נהדרים - כל עוד לאחר אין כיפה וציצית.
יש אלימות זיגזג
קרני אלדד
עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.