אמני המיקוח הפרסי של ממשל האייטולות יודעים לנצל היטב את יתרונם במשא ומתן עם מדינות דמוקרטיות מערביות. הם ינצלו את אי הרצון של ארה"ב להסתבך במעורבות צבאית במזה"ת, ואת עמדת הפתיחה החלשה של הממשל החדש של נכונות לחזור להסכם הגרעין מ-2015. האיראנים נחושים לחזור להסכם זה בלי שום שינויים משמעותיים שיגבילו אותם בהשגת תכניתם להפוך למעצמה גרעינית. זאת במטרה להגשים את חזון המהפכה האסלאמית שבבסיס האידיאולוגי הדתי קיצוני שלהם, להשיג הגמוניה שיעית אזורית, ולתת גיבוי גרעיני לאסטרטגיית הכיתור והעימות שלהם עם ישראל – השטן הקטן. במשחק מקדים למו"מ, הם הדגימו בפעולות צבאיות אגרסיבית את יכולת ההיזק שלהם במטרות ואינטרסים של ארה"ב באזור. בנוסף הם החלו בהעשרה מזורזת של האורניום שברשותם לרמה של 20%, שמדגימה את יכולתם להמשיך להעשיר לרמת העשרה וכמות הדרושים לבנית נשק גרעיני. בפעולות אלה, איראן הכניסה למו"מ עיזים שיקלו על האדמיניסטרציה של ביידן שמורכבת מיוצרי ההסכם, ולחזור אליו עם הישגים מדומים, מבלי לתקן את פגמיו המשמעותיים. כניעה ללחצים אלה תדמה להחזרת אקדח לטרוריסט תמורת הבטחה שלא יוסיף להשתמש בו.
אחד הפגמים הבולטים בהסכם הוא ההיתר לשמר את כל הסרכזות שברשות איראן, ולהמשיך לפתח דור חדש של סרכזות, אשר מאפשר לקצר עשרות מונים את זמן ההעשרה של כמות קריטית לפצצה. הצעד האיראני של העשרת אורניום לרמה צבאית בתגובה לנסיגת ארה"ב מההסכם הוא ההוכחה לסכנת החזרה להסכם, ולא להצדקת קיומו. אין בעיה טכנית לאיראנים למהול את האורניום המועשר חזרה לרמה המותרת של כ-4% לצורך שימושי אנרגיה, כפי שנעשה גם בעת חתימת ההסכם, ולהציג זאת כהישג לאמריקאים, אף כי צעד הפיך זה אינו פוגע כלל בלוח הזמנים של תכנית ההתחמשות שלהם.
מיקוד תשומת הלב להעשרה בפועל היא גניבת דעת של הציבור בארה"ב, ואולי גם בארץ, כי מרגע שהאיראנים רכשו את הידע ואת הציוד להעשרת אורניום, הם יכולים לסמן וי על החלק הזה של תהליך ההתגרענות עד אשר ישלימו חלקים קריטיים אחרים. חלק חשוב בתהליך זה, הוא פיתוח הטילים לנשיאת הפצצה, שבגלל חולשה כלל לא נכלל והוגבל בהסכם. אבל החלק הקריטי בתהליך הוא פיתוח מערכת הנפץ בראשי החץ של הטילים. חלק זה דורש דחיסה מדויקת ומהירה מאוד של החומר הגרעיני למסה קריטית המביאה לפיצוץ הגרעיני. חלק זה נמצא בפיתוח בבסיסים הצבאיים (פרצ'ין) ללא פיקוח אפקטיבי של סבא"א, תחת הסכם סודי שערורייתי שלא נחשף לציבור בעת חתימת ההסכם (https://youtu.be/95BNlWr1do4). השלמת חלק הנדסי מורכב זה ניתנת להיעשות בהסתר, מלבד הניסוי של פיצוץ גרעיני תת קרקעי שניתן לגילוי ואיתור באמצעים סיסמוגרפים ואחרים. אלו האתגרים האמתיים שעמם הנהגות ארה"ב ובעיקר ישראל יצטרכו להתמודד בשנים הקרובות.
בנקודה היסטורית זאת של סכנת התחמשות גרעינית של איראן, ישראל אינה יכולה לסמוך רק על ארה"ב, בעלת בריתה הגדולה. ההתנהלות של ארה"ב, תחת נשיאים שונים, בפרשת ההתגרענות של צפון קוריאה אינה מנבאת טובות. ארה"ב חתמה שני הסכמי הונאה עם צ' קוריאה, שהופרו ואפשרו פיתוח נשק גרעיני בחשאי. על מנת להימנע ממעורבות צבאית, האדמיניסטרציות האמריקאיות העדיפו להעביר את תפוח האדמה הלוהט לבאות אחריהם, וגם כאשר "הופתעו" עם הניסוי הגרעיני התת-קרקעי הראשון, הפחיתו ממשמעותו, עד אשר "העכבר ששאג" הצליח להעמיק את יכולותיו ולהציב ארסנל מרתיע ומסוכן של פצצות וטילי שיגור.
ההתמודדות עם אתגר ההתגרענות של איראן כרוכה באיזון עדין בין הפוטנציאל הצבאי של ישראל ומצבה המדיני-אסטרטגי. הניסיון וההבנה מלמדים שאיראן תמשיך בפיתוח האופציה הגרעינית גם בחסות כל הסכם מחודש שיוסג על ידי ממשל ביידן. בהיעדר אופציה צבאית עצמאית ונחישות ישראלית, אין לצפות לפעולה צבאית אמריקאית או איום מרתיע, גם כאשר יידלקו נורות אזעקה של פריצה קריטית להתחמשות גרעינית אמתית, כמו פיצוץ תת-קרקעי בגלוי או בהסוואה (למשל בצפון קוריאה). עם הסכם או בלעדיו ישראל תיאלץ להמשיך, בעצמה ובשיתופי פעולה, במלחמות חבלה בפיתוח הגרעין באיראן ובהתמודדות עם ניסיונות הנגד לרסן את חופש הפעולה שלה על ידי איום טילים מחגורת הכיתור השיעית, מלבנון, עיראק, סוריה, תימן ועד עזה.
ראיית מציאות מפוקחת זאת עמדה בבסיס הניהול האסטרטגי של נתניהו, תחת אילוצי הסכם הגרעין שנרקם על ידי אובמה מאחורי גבה של ישראל. השקעות המיליארדים בבניית איום אמין של יכולת תקיפה בטווח האיראני, הקשרים האסטרטגיים מבוססי אינטרס משותף, שרקם עם מדינות ערביות ומוסלמיות מאזרבייג'ן דרך מצרים, סעודיה והמפרציות, יחד עם ההבנות וההסדרים עם מדינות מעורבות – מרוסיה ומצרים עד קפריסין ויוון, כל אלו נותנים לישראל את האפשרות להתמודד עם מהלכי ההתגרענות האיראנית, ולנטרל את ההתבססות שלה ואיומי הטילים מעבר לגבולנו. גם מול הממשל החדש בארה"ב לא ניתן לוותר על אסטרטגיה זאת.
אברהם גובר הוא פרופסור (אמריטוס) מהמחלקה לאלקטרוניקה פיזיקלית באוניברסיטת תל-אביב