נושא יישוב יהודים במקומות שונים בישראל הריבונית עמד במרכז המאמצים של הגופים המיישבים. אם לפני קום המדינה היתה המטרה העיקרית לקבוע את גבולות המדינה היהודית באמצעות יישובים (ולכך היתה הצלחה חלקית בלבד), הרי מאז נעשה מאמץ עצום לפיזור האוכלוסייה כדי לשמור על גבולות שביתת הנשק.
נזק לדמוקרטיה. הפגנה נגד חוק הלאום // צילום: אורן בן חקון
הכוונה היתה למנוע הסתננותם ארצה של פליטים פלשתינים שביקשו לעבד את האדמות שהיה עליהם לנטוש במהלך מלחמת השחרור ב־1948. מאות היישובים החקלאיים שהוקמו ועשרות היישובים העירוניים, נועדו להבטיח התיישבות יהודית. לא היה להם עניין מיוחד לגור ביישובים החדשים, והם העדיפו להמשיך ולגור ביישוביהם.
לאחר תום הממשל הצבאי, לא העזה שום ממשלה בישראל למנוע מערבים שרצו בכך להתיישב ביישובים החדשים, משום שהערבים הם אזרחים שווי זכויות במדינה. יהודים רבים לא שבעו נחת מן המצב שבו ערבים לא מעטים עברו לגור ביישובים חדשים שהוקמו ליד עריהם וכפריהם. במקרים אחדים היו עימותים קשים ואף אלימים, אך בדרך כלל למד הרוב היהודי באותם יישובים לחיות לצד הערבים.
עברו השנים ושני ילדים ערבים, תושבי כרמיאל (אשר שישה אחוזים מתושביה הם אזרחים ערבים), תבעו את העירייה על כך שאינה מממנת להם את הוצאות הנסיעה לבית ספר ערבי מחוץ לעיר (בכרמיאל עצמה אין בתי ספר שלשון ההוראה בהם ערבית). השבוע מחק בית משפט השלום בקריות את התביעה והרשם הבכיר, יניב לוזון, קבע בהחלטתו המדהימה כי "כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל; מימון הסעות לתלמידים ערבים... עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר". ההחלטה מצטטת את חוק הלאום, הקובע כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי".
החלטתו של "הרשם הבכיר" היא אחת מפירות הבאושים של חוק הלאום, שהוא הפללה עצמית בעליל של מדינת ישראל, ומעניק סימוכין לטענות חוזרות של שונאיה. זהו חוק המנוגד לכל מה שהיהדות מייצגת, והוא מהווה סטירת לחי מצלצלת לכל מי שמסביר את ישראל בעולם.
אני מקווה מאוד כי בית המשפט העליון, האמור לדון לקראת סוף החודש הזה בעתירות רבות כנגד חוק הלאום בהרכב של 11 שופטים, לא ישתמש בכפפות של משי ויהיה אמיץ דיו להחזירו לכנסת, ולתבוע - לפחות - שינויים משמעותיים בתוכנו, כדי למנוע הכלמה מיותר של כולנו. ההבטחה של כחול לבן לערוך שינויים בחוק לא תוכל להתממש, בעיקר משום שאין בכוחה הפרלמנטרי לעשות זאת. אם יש הצדקה למעורבות בית המשפט העליון בחקיקת הכנסת, אין נושא נכון מזה כדי למנוע נזק מן הדמוקרטיה שלנו.
אלו המגינים על יהדותם של היישובים הישראליים בשטח הריבוני שלנו, הם אלה שמוכנים לוותר בקלות רבה כל כך על הבטחת הרוב היהודי בשטח הנמצא תחת שלטוננו, ומובילים את כולנו אל "פתרון" המדינה האחת, שבה ישלוט מיעוט יהודי ברוב ערבי. האנשים הללו ממציאים סטטיסטיקה אחרת המראה, כביכול, כי הרוב היהודי ממזרח לירדן נשמר ואף יגדל, אבל חרדים לרוב היהודי בתוך היישובים הישראליים.
מי שרוצה לעודד יהודים לגור במקום מסוים יכול לעשות זאת בדרכים שונות ולגיטימיות - להציע מרכז ללימוד מעמיק של היהדות ומקורותיה, ללמד על יהדות התפוצות, להקים מרכז אקדמי ולהביא אליו מלומדים יהודים מן העולם בתנאים מפתים במיוחד. אבל למנוע את החזר הוצאות הנסיעה לבית ספר ערבי משני אחים, אין בכך עידוד התיישבות יהודית אלא גזענות לשמה.
