אני לא מאמין שהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב תכננה והוציאה לפועל הונאת בחירות בקנה מידה פדרלי. הדבר המטריד הוא, שבאקלים התקשורתי־תודעתי הנוכחי, זו הצהרה שחובה לשאת לפני שניגשים לדיון עקרוני בנושא. רבים מהאינטלקטואלים הבולטים וממובילי הדעה הרהוטים ביותר אצלנו הפכו בשבוע האחרון לחשמנים מרצון, ויצאו למלחמת קודש פרועה נגד מי שסבור שהסיפור באמריקה לא גמור. זה כמעט כואב פיזית לראות אותם מתגודדים עם קלשונים סביב הכופרים, משלבים כוחות כדי להלעיג, לבייש ברבים ולנדות מהפרהסיה כמה מעמיתיהם שמעיזים לפקפק בגרסה הרשמית של האקטואליה. זה כבר לא עניין של פולמוס אלים בין שני צדדים, אלה פרקטיקות כוחניות של אינקוויזיציית מחשבות שנועדו להטיל סנקציה כואבת על מי שמטיל ספק באמינותם של תאגידי הידע ושל הממסדים הפוליטיים. האינטלקטואלים שלנו, חסידי החשיבה הביקורתית, לא ייתנו לכם להטיל ספק.
כי לגופו של עניין, חשדות מקדמיים לסוגים שונים של שימוש לרעה בשיטת ההצבעה בדואר, ואולי גם לזיופים, הם לא דבר שאפשר לבטל בקלות. בטח לא עבור מי שמודע לדפוסים שבהם פעלו כבר תאגידי הידע וזרועות השלטון כדי להטמיע בתודעה הקולקטיבית את האמונה שטראמפ הוא פחות או יותר סוכן של פוטין בבית הלבן.
אלא שבאופן אירוני, זה לא מופרך להאמין בהטיית בחירות, דווקא אם אתם מתנגדים לטראמפ או מזדהים עם המפלגה הדמוקרטית. ב"ניו יורק טיימס" קובעים נחרצות שטראמפ מעמיד את הדמוקרטיה האמריקנית בסכנה נוראה יותר ממלחמת האזרחים, במקומות אחרים הוא מוצג כאיום על העולם החופשי כולו. למה זה מופרך להעלות על הדעת שמישהו יפעל ברוח הדברים האלה? אצלנו מספיקים כמה ציוצים סרי טעם על מפגינים כדי לכנס פאנלים מבוהלים לדיון באפשרות שמישהו יושפע מהדברים ויפעל על דעת עצמו.
האמריקנים שומעים כל כך הרבה זמן שטראמפ מסוכן לאקלים העולמי, שהוא אחראי למותם של רבבות בקורונה, שהוא תומך בנאצים ובמוטציות מקומיות שלהן, שמילה אחת שלו תוציא לרחובות מיליציות חמושות למלחמת אזרחים, ושארבע שנים נוספות שלו יקרעו את אמריקה ויותירו ממנה חורבות שמהן לא יהיה ניתן להשתקם לעולם. ובכן, בחשבון ההיסטורי, מה זה טיפה זיופי בחירות כדי להציל את העולם מקטסטרופה ולמנוע את קריסת הדמוקרטיה? למה לא הגיוני לשער שאזרחים מודאגים וטובי לב יפנימו את המסר ויעשו, על דעת עצמם, כיחידים, את מה שצריך כדי להציל את עתיד האומה?
להפך. אם יוכח סופית שהדמוקרטים לא שיבשו את הבחירות (ואני מאמין שהם לא שיבשו), אני אתאכזב מהם מאוד. מדובר בגורל העולם ובעתיד הדמוקרטיה. הניצחון של ביידן היה גבולי במדינות המתנדנדות, זה בקלות היה יכול להיות הפוך. מה אז הם היו אומרים לנכדים שלהם? התעצלנו לדלג בספירה על כמה פתקים או לשנות תאריך על כמה מעטפות? על הברכיים, בדמעות, הם היו מייללים: בפתק אחד היינו יכולים להציל עוד מחוז, עוד אלקטור, עוד מדינה. פתק אחד עבור דמוקרטיה שלמה. מה קורה לכם, דמוקרטים. ה"ניו יורק טיימס" לא היה מספיק ברור?