עזרו לנו לסיים את שביתת הסגל הזוטר

כבר ארבעה שבועות שהלימודים ב־11 מכללות ציבוריות מושבתים על ידי חלק מהסגל האקדמי הקרוי מורים מן החוץ. מדובר במרצים, רובם בעלי תואר דוקטור, שבמשך עשרות שנים מועסקים על ידי האקדמיה באופן לא הוגן.

מורה מן החוץ הוא מין מעמד אקדמי מוזר, בן כלאיים של להיות בתוך האקדמיה ומחוצה לה בעת ובעונה אחת. מחד גיסא, מדובר בסגל משמעותי, הן בהוראה והן במחקר. מאידך גיסא, מדובר במשרה חלקית של הוראת קורס אחד או יותר בשכר שעתי משפיל, ללא ביטחון תעסוקתי וללא תנאי יסוד כגון קרן השתלמות ופנסיה סבירה. הם מפוטרים מדי סמסטר או בתום השנה האקדמית, כדי שלא יצברו חלילה זכויות, ונזקקים בכל קיץ להירשם בלשכת האבטלה. 

גם אני מורה כזו משנת 2006. 14 שנה שאני מלמדת במכללות בפריפריה ומשתכרת שמונה חודשים בשנה. במקביל אני מלמדת באוניברסיטת חיפה, ושם, ב־2008, מעמד המורה מן החוץ שונה ל"עמית הוראה", והשכר הוא שנתי. לא אחת התקוממתי מול העוול הזה ביני לבין עצמי, אבל מעולם לא הרגשתי שיש לי כוח לשנות. ענייני פרנסה, התפתחות אישית ומקצועית (ארבעה תארים) העסיקו אותי יותר. 

אבל כיום קרוב ל־6,000 מרצים התאגדו לכוח לעובדים והחליטו שיותר משלוש שנות שיח ועוד שיח עם הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) וועד ראשי המכללות (ור"ם) ומול נערי האוצר הספיקו להם, ובלית ברירה יצאו לשביתה המוצדקת. מי היה מוכן לעבוד ולהשתכר שמונה חודשים בשנה ללא ביטחון סוציאלי? מי מוכן להירשם לאבטלה בכל שנה מחדש? והאם ראוי שחלק משמעותי כל כך מהסגל האקדמי יועסק כעובדי קבלן? אני, למשל, לא מרגישה שאני עובדת פחות במכללה מאשר באוניברסיטה, ואת כל ליבי, יכולותיי וכישוריי אני משקיעה בסטודנטים שלי באשר הם. 

המצב כרגע הוא ש־30 אלף סטודנטים לא לומדים את רוב הקורסים אך נדרשים לשלם שכר לימוד מלא. הם מאוימים כי יפסידו סמסטר שלם אם המרצים שלהם לא יחזרו ללמד. מה הפלא שהם מאיימים לא לשלם שכר לימוד? כרגע המו"מ תקוע מכיוון שנערי האוצר החליטו להשתמש בשוט אלים של דרישה להחזר כספים בשל חריגות שכר ששולמו במשך 27 שנה ולפתע מונעים מהאוצר להתקדם להסכם. 

חתימה מהירה וסיום השביתה יביאו לסיומה של אחת מצורות ההעסקה הפוגעניות ביותר במדינה. מדובר באנשי מקצוע האמונים על חינוכם ועל הכשרתם של נשות ואנשי המקצוע החשובים והמשמעותיים ביותר לעתיד אזרחי המדינה דוגמת מורים, מהנדסים, אנשי היי־טק ועובדים סוציאליים. אני קוראת לשר ההשכלה הגבוהה, לראשי המכללות ולאוצר לסיים את השביתה הכל כך מיותרת הזו, ולהחזיר את כולנו אל ספסל הלימודים.

ד"ר רונית דרור מלמדת במכללה האקדמית ספיר