בשעה שנכתבות שורות אלה, העולם עדיין מרענן באובססיביות את אתרי הבחירות בניסיון נואש לגלות מי לקח עוד שבריר אחוז בנבדה או לאיזה כיוון נוטה המחוז החקלאי השלישי בפנסילבניה. התוצאות הסופיות עוד לא ידועות, והשאלה לאיזה כיוון תפנה מדיניות החוץ האמריקנית עדיין פתוחה. למרות אי הוודאות, זה זמן טוב לסיכום ביניים.
במוקדם או במאוחר נשיאותו של טראמפ תסתיים, והשאלה היא איזה עולם הוא מותיר אחריו, ואיזה חלקים של מדיניותו ימשיכו להשפיע גם לאחר לכתו. בהקשר הזה ניתן לקבוע שטראמפ הצליח לבסס את המפנה האסטרטגי המרכזי שניסה להוביל בכהונתו. נכון, יש עוד אתגרים, אבל גם אם כמותית המלאכה לא תמה, הרי שמהותית - הוא עשה את שלו.
ההיבט המרכזי ביותר במדיניות החוץ של טראמפ הוא זניחת הפייסנות שהובילה את ממשל אובאמה. סין, רוסיה, איראן - אלה מדינות שמולן הוביל טראמפ קו נוקשה לטובת האינטרס האמריקני. בחלק מהזירות נרשמו הישגים לא מבוטלים, כמו רענון הסכמי הסחר מול סין ובאמריקות. המהלך המרכזי נעשה כמובן מול איראן: ממשל טראמפ בודד את טהרן מדינית, הטיל עליה סנקציות כלכליות, נטרל משמעותית את מערך הטרור האזורי שלה וכונן קואליציה אנטי־איראנית אזורית על בסיס ישראל ומדינות המפרץ.
גם אם הממשל הבא ייטה לאג'נדה פרוגרסיבית בסגנון אובאמה, האזור השתנה לחלוטין. זה משהו אחד להסכים לוויתורים מול איראן של 2012 (עת החלו השיחות), כשארה"ב עוד מסובכת בעיראק וכשהכוח האיראני נמצא בעלייה ברחבי המזרח התיכון; זה משהו אחר לחלוטין להיכנס לפארסה הזו כשאיראן מצטמקת ונסוגה. אפילו צ'מברלין היה צריך את אימתו של היטלר כדי להיות פייסן; קשה להאמין שהיה מזדחל כך מול גחמותיו של מוסוליני. השיפור הדרמטי בעמדתה של אמריקה (ושל ישראל) בהקשר האיראני הוא נכס שכל ממשל יוכל לממש.
טראמפ גם הוביל שינוי אווירה עולמי בכל הנוגע ליחס ללאומיות והגירה. מספיק להשוות את התגובות הרשמיות באירופה לפיגועים האחרונים, לעומת הצהרות לפני ארבע שנים. כשהנשיא מקרון מגן בתוקף על העקרונות החילוניים של צרפת ומעורר זעם מוסלמי ברחבי העולם, הוא צועד בנתיב שכבש באדמת הפי־סי ריל־דונאלד־טראמפ, צייצן העולם החופשי. בדרך שהוא פרץ בגרוטסקה ובגסות האופיינית לו, יכולים אחרים לצעוד בצרפתית מעודנת. בגרמניה מתרבים קולות המודים בכשלי ההגירה המוסלמית, ואפילו במדינות ערב מתחילים להפנים את שובם של ערכי המערב הליברלי. בנאום מעורר השראה, הבהיר נשיא מצרים א־סיסי בפני קהל ערבי כי מי שלא מוכן לקבל את עקרונות הדמוקרטיה המערבית "שלא ילך לשם לעשות להם צרות", וקרא למדינות ערב להתמקד בשיפור מצבן, במקום לבוא בטענות.
טראמפ שינה את כיוון הספינה, והיא שטה כעת בבטחה. הממשל הבא (בעוד חודשיים או בעוד 4 שנים) יוכל גם לקלקל אם יתעקש, אבל במאזן הכולל טראמפ מותיר אחריו עולם יציב ובטוח יותר בערכיו. בשורה התחתונה, הג'ינג'י עשה את שלו. אבל זה לא אומר שהוא צריך ללכת.