בימי הסגר והקילומטר, גם האנגר תעשייתי וזמזומי יתושים יכולים לשמש תפאורה הולמת למסיבה • המוטו - חבר מביא חבר ("רק לא שוטר"), ועל זה שאתה חי אף אחד לא יכול לתת קנס
מהצד זה נראה כהזיה הוליוודית פרועה. רחש הרקיעות על רצפת הבטון מגיע אל האוזניים חנוק ואטום. מעבר לו מתפרשות בחלל אדוות אנקות קטנות, לחישות פזיזות, זעקות מהוסות ורחש הבדים נמתחים במחול התנועות. האורות מקוטעים, מדי פעם העין קולטת הנפת ידיים, הטלת ראש, קפיצה באוויר, תנועת סיבוב, הכל בשקט אפל ומטריד.
צילום: דויד פרץ
רק כשאתה מתרגל לחשיכה ולדממה הדקה, האוזן מתחדדת ואתה מבחין בזמזום היתושים שעולה מעשרות האוזניות הנמצאות בחלל, משדרות אור וחופש מחיים אחרים, לתוך אוזני הרוקדים במסיבת ריקודים אילמת - ברוך בואך אל מחתרת השמחות.
ימי הסגר הארוכים משנים סדרי עולם. מכריחים את אנשי הלילה לצאת מוקדם. שש בערב, אמצע השבוע, האנגר תעשייתי אי שם בדרום. "תחנה רחוק ותלך דרך השדות", ההנחיות מגיעות מאבינו שבשמיים הלוויין עמוס התקשורת, מנווטות אותך במסע התחמקות ממחסומי המשטרה ואפליקציות עוקבות, "תשימו שקית של בית מרקחת על המושב ליד", מציע מישהו בקבוצה האנונימית. כולם מכוונים בדרכים עקלקלות אל האירוע המבוקש - מסיבת ריקודים מחתרתית.
קירות בטון חשוף, תקרה גבוהה. לא בדיוק רקע אידיאלי למסיבה. פה ושם כמה בדים פרושים על החלונות להסתיר את מעט האורות שמעצימים את החוויה, בכל זמן אחר זו היתה נחשבת למסיבה עלובה, אבל בימי הבית והקילומטר, גם האנגר תעשייתי ומוזיקה יתושית יכולים להיות גן עדן, בקטנה.
"מה רוצים שנעשה? כמה אפשר? באמת? אם יש משהו שהבנתי בחודשים האחרונים זה כמה כל זה" - הוא מניף את ידו על המסיבה הדוממת - "חיוני לחיים".
צילום: דויד פרץ
אני מכיר אותו מימי מסיבות הטרנס הגדולות של שנות התשעים. כנראה אור הירח מזקין פחות מן השמש והוא איש לילות מובהק, עדיין נראה צעיר בהרבה מגילו. יזם אלטרנטיבי, מניע ומסיע, תמיד בחוד החנית של התרחשויות הדבר הבא. לא מושך תשומת לב, עובר מתחת לרדאר הרהב והראוותנות בקלות. מהסוג שכיף לשמוח איתו, ועדיין לסמוך עליו שידאג שגם מחוץ לחוק תתקיים הגינות ושאף אחד לא ייפגע. אחרים מדורו הסתדרו, התמפעלו, התהייטקו, והוא נשאר איש כוכבים וסמבוסק בפינה החמה לפנות בוקר. מסתפק במה שהלילה נותן בנדיבות, מרחב הזדמנויות לאנשי הרגע, ארץ הרפתקאות לזאבים בודדים המזהים אחד את השני ממרחקים.
איך אנשים מגיעים למסיבה?
"בדיוק כמו אז", הוא מחייך עם שיני ניקוטין, "חבר מביא חבר, רק לא שוטר".
אתה לא מפחד?
"מהקנס? מי האהבל שישלם? בסוף תהיה חנינה נשיאותית, אתה לא יכול לתת קנסות לכל העולם ואחותו, רק על זה שהוא חי. ממשלה ששולטת באמצעות משטרות, הפחדות וקנסות תגמור כמו צ'אושסקו".
אבל אולי במסיבה הזו יש חולים? אולי יידבקו אנשים וזה יעלה בחקירה אפידמיולוגית?
"תראה, אני לא ממכחישי הקורונה, זה אמיתי ה'שיט' הזה, אפילו אני כבר מכיר כמה אנשים שההורים שלהם מתו מקורונה. אבל הבעיה היא הגישה של הממשלה, תסתכל עליהם, אני מקווה שאין פה שוטר, אבל אף אחד לא אומר להם על איזה מרחק לשמור, ותראה, כולם תופסים פינה, שומרים מרחק, רוקדים עם הקפסולה שלהם", הוא מגחך, "ויש מלא מקום ופתרונות להכל".
ראית מה קרה בטבריה בין הסגרים, עשו הופעה של חנן בן ארי על משאית, אנשים התקהלו מיידית, והפסיקו את ההופעה אחרי שיר אחד.
"כשאתה מתייחס למבוגרים כמו ילדים בגן, ככה הם יתנהגו. אם היו נותנים קרדיט לאנשים, משקיעים בהסברה ראויה ואחראית שאלו אפשרויות החיים שלנו כאן ועכשיו, שזו הדרך היחידה לשמר משהו שמתקרב לשפיות, אנשים היו מתנהגים אחרת, באחריות אני אומר לך".
אבל אנשים נדבקים במספרים מבהילים.
"בחייך, כולם יודעים מי הנדבקים ולמה. כבר אי אפשר להסתיר את זה. תסתכל על המספרים והפילוח הגיאוגרפי. אתה רואה מייד שזו בעיית עומק של החברה החרדית, הם כל כך רגילים לצפצף על חוקי המדינה שלא באים להם טוב, שהיה ברור שהם יהיו מדגרת קורונה מטורפת. והכי גרוע זה שדווקא בתקופה שהם הכי צריכים הנהגה אחראית, המנהיגים שלהם נאחזו בקרנות המזבח כאילו זו מלחמת קודש נגד התורה. רק שהפעם זה לא איזה עמלק לפיד חיצוני עם כוונות זדון שרוצה שילכו לעבוד או להתגייס, הפעם זה וירוס ששם עליהם פס, ולווירוס אין אג'נדה פוליטית או חילונית, הוא כאן כדי לתקוף ולהרוג את כולם, ומול זה שום צעקות געוואלד או דם על המשקוף לא יעזרו להם".
זו לא הכללה נגד החרדים?
"לא. אין לי דבר נגד חרדים, יש לי גם כמה במשפחה, ואני די בטוח שיש הרבה מאוד מהם שנשמרו לנפשם. יש טרנד עכשיו להגיד שלא צריך להכליל את החרדים ולהבין אותם, אבל בסוף אחרי כל הפוליטיקלי קורקט שיט, אנשים שוכחים שבכל סטריאוטיפ יש לפחות שישים אחוז אמת, השאר זה הגזמה. וחוץ מזה, תראה מה קרה עם הערבים ברהט ולקיה. כשהם הבינו את גודל הבעיה הם שינו כיוון והפכו את המצב שלהם עם הנהגה אחראית. בכלל היו צריכים להמשיך עם תוכנית הרמזור, לתת לאנשים אחראים פרס, לחיות חיים נורמליים, לעודד את אלו שמתנהלים נכון במקום לחנוק את כולנו כי החרדים משחקים בנדמה לי".
מכוניות נוסעות באיטיות בכבישי אזור התעשייה השומם. החיים בסגר מתמשך דורשים מענה גם לדברים שעל חסרונם אין מי שיצעק בפייסבוק או ייצא להפגין. חלונות מושחרים, כיסאות ילדים מאחור, מבטים מוסטים. לא ברור איזו תעשייה ייצרו כאן זוגות הלילה, אבל המכניקה ברורה. הלב רוצה את שהלב רוצה, ואף סגר כפוי לא יסכור את זרם התשוקה.
צילום: דויד פרץ
מכונית טועה מתמקמת קרוב מדי למסיבה. קשה להאמין שבתוכה מודעים לעובדה שכמה מטרים מהם בחסות האוזניות והחשיכה, אנשים עפים מתוך עצמם בשקט מופתי. למרות הכל יוצאים לבדוק בדיסקרטיות הראויה שמדובר בזוג חובב תנועה ולא בשליחי רשויות הגבלת התנועה.
"תאמין לי, אני מרחם על השוטרים, הם הכי קורבנות התקופה, קורעים להם את הצורה עכשיו, בין הפגנות למחסומי תנועה שנועדו לשמור על 'סגר בלוף' בשביל מה? כולם יודעים שבסגר הזה חצי מדינה הלכו לחצי השני לעשות חג יחד. אם לביבי, רובי וגילה מותר, למה לנו לא? יש כאן מעמד אצולה מעל החוק? ויותר מזה, אגיד לך משהו, אין לי בעיה עם זה שהם הפרו את הסגר, כי וואלה את זה כולם עושים. הבעיה היא שהם נתפסו עם המכנסיים למטה, ובמצב כזה לא יעזור כמה תתנצל, אי אפשר לקחת ברצינות מישהו שמוריד עליך הוראות בישבן חשוף.
"לכן אני גם מאמין שכל ה'סגר בלוף החרדים' המטופש הזה יחלוף מהר מחיינו. בסוף, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הסגר הזה לא יחזיק מעמד, כי וואלה אנשים לא יסכימו להישאר במצב הזה הרבה זמן, זה כמו שאמרו בלהיט העתיק ההוא מפעם, זוכר?"
איזה? "People can fly" של אסטרל פרוג'קשן?
"לא - להיות עם חופשי בארצנו".