טורקיה היא איראן הבאה

ברנרד לואיס, המזרחן הבולט של הדורות האחרונים, העיר, לאחר עלייתו של ארדואן, שאיראן עשויה להפוך לטורקיה ואילו טורקיה עלולה להפוך לאיראן: כוונתו, שבעקבות הסתלקות משטר המולות, עשויה איראן לממש את התקוות שנתלו בשעתן במתינותה ובתרומתה של טורקיה, ואילו ארדואן עלול לדרדר את טורקיה המודרנית והמתונה שירש, לרדיקליות ההרסנית של איראן המהפכנית. בינתיים מתממש האיום מאנקרה ולא התקווה מטהרן.

נוסף על האסון שהמיט על ארצו שלו, קוממה מדיניותו המגלומנית את שכניו בסהר הפורה, בחצי־האי ערב, באגן המזרחי של הים התיכון. נזקיו מתגלים באירופה. מדיניותו פוגעת באינטרסים אמריקניים וישראליים. חמאס, קטאר, אזרבייג'ן וממשלת א־סראג' בטריפולי הם בעלי בריתו היחידים.

באירופה הוא מהווה איום רב־פנים. ברית נאט"ו הוקמה והורחבה בידי מדינות דמוקרטיות, כדי להתמודד עם הסכנה הסובייטית (הרוסית כיום). טורקיה היתה חריגה מעט, אך פיתחה בהדרגה מאפיינים של דמוקרטיה, ואפשר היה לסמוך על צבאה הגדול לצרכיה של הברית. לאחרונה מדובר בניגוד גמור בין המאפיינים הדמוקרטיים של חברותיה, לבין משטר הדיכוי הטורקי. קשריו ההדוקים של ארדואן עם רוסיה, ורכישת מערכות ההגנה האווירית המאיימות על מטוסי הברית, מעידים על כוונותיו. מהלכי ארדואן לריסוק הפיקוד ולהחלשת הכוחות המזוינים של טורקיה שוחקים את תרומתה כנכס צבאי. מדיניותו ממוטטת את אמינותה בעת מבחן; מדובר ב"סוס טרויאני" בנאט"ו.

ארדואן אפילו אינו מנסה להסוות את האיום על החברה ועל הפוליטיקה האירופית בשני תחומים רגישים: אוכלוסיות טורקיות ופליטים. בקרב מיליוני הטורקים שהיגרו מאז שנות ה־70 לאירופה, בעיקר לגרמניה, מתקיים בעידודו הבוטה תהליך רדיקליזציה, התובע את נאמנותם לטורקיה ואת זיקתם לתרבותם האסלאמית, על חשבון אזרחותם ותהליכי האינטגרציה. בסתיו 2015 עודד ארדואן שטף של כמיליון פליטים, בעיקר מסוריה, מאפגניסטן ומפקיסטן לאירופה. לנוכח חוסר האונים האירופי להתמודד עם הבעיה, הגיע עם מרקל להסדר "פרוטקשן" מובהק, לבלום את השטף תמורת מיליארדי יורו. מאז הוא מנופף בגלוי ביכולתו לפרוץ שוב את הסכרים, כדי לסחוט הטבות וכספים מן האירופים הנפחדים.

סכנתו לאינטרסים האמריקניים ברורה, וקשה להבין מדוע הנשיא טראמפ משלים עם השתוללותו. נזקיו לנאט"ו פוגעים גם בארה"ב. החלשת החברה האירופית באמצעות אזרחים מוסלמים רדיקלים ושטף פליטים, פוגעת בכושר העמידה של האירופים מול רוסיה ומעצימה את נטייתם, החזקה ממילא, לפייסנות. מאבקו בכורדים פוגע בבעלי הברית האמינים של ארה"ב בסוריה ובעיראק ומאותת לכוחות מקומיים שלא לסמוך על האמריקנים. לכך מתווספים איומי "האחים המוסלמים", בעידודו, על משטרים פרו־אמריקניים במצרים, בערב הסעודית, במפרץ ובירדן, ומדיניותו העויינת כלפי ישראל. גם בים התיכון אין לארה"ב עניין בהגמוניה הדורסנית של טורקיה. הענישה האמריקנית היחידה - מניעת מטוסי F-35, בשל רכש הטילים הרוסיים, אינה מרתיעה. 

לישראל חשבון ארוך עם המגלומן האנטישמי מאנקרה. הוא תומך חמאס, ניסה לפרוץ את מצור הנשק הימי על עזה ומאפשר לפעיל הטרור הבכיר, חסן אל־ערורי, לפעול מארצו בחסות דרכון טורקי. הוא מאיים על בעלות בריתה הערביות החשובות ביותר, מקיים מערכת הסתה כלל־מוסלמית נגד ישראל בירושלים ושולח אליה את סוכניו. בים התיכון הוא מאיים על נכסיה הכלכליים ועל בעלות בריתה.

ארדואן שנוא ומבודד; טורקיה פגיעה בעיקר בתחום הכלכלי. לפני כחודש הוריד בית ההשקעות מודי את דירוג האשראי הטורקי לרמה B2, הנמוכה ביותר מאז החלו המדידות לפני 30 שנה, חמש דרגות מתחת למדרגת ההשקעה. מעבר להסתה לאומנית ולאמצעי דיכוי, שומר ארדואן על מעמדו בזכות המצב הכלכלי הנסבל. שם אפשר לרסן אותו ולפגוע במעמדו, אך לשם כך דרושה מנהיגות אמריקנית, שטראמפ טרם הציע וביידן, קרוב לוודאי, לא ירצה לספק.