• שהסיוט הזה יסתיים קרוב יותר לראשית השנה מאשר לסופה. ואם נגזר להסיר את המסיכות דווקא בפורים אז שיהיה, אבל לא מאוחר יותר.
• שיהיה אפשר ללחוץ ידיים ולא רק להקיש במרפקים, ושיהיה מותר לחבק חיבוק אמיץ את הילדים והנכדים, ולא לעצור במרחק של שני מטרים מהם.
חשוב שנזכור: כולנו בני אדם // צילום: אורן בן חקון
• שנקבל את שנת תשפ"א יחד ולא לחוד, ולא בשיחת ועידה. ושיהיה רעש, ושאימהות צעירות יבקשו מהזאטוטים להירגע ולהפסיק לרוץ זה אחר זה באמצע הסלון בעיצומה של ארוחת החג.
• שחגיגת סיום הקורונה תהיה הזדמנות להסיק מסקנות וללמוד לקחים. אחד מהם הוא שהטיפול במצבי חירום אינו מצריך דווקא ממשלת אחדות מסורבלת ומלאת ניגודים והתנגחויות אלא פעולה מתואמת ויכולת לקבל החלטות הנובעות מחומרת המצב ולא משום שיקול אחר.
• שגם אם ועידות וידאו יישארו חזון נפרץ, לא נימנע מלהיפגש ולשוחח שיחות צד, ולומר דברים מצחיקים שאינם מחויבים מרצינותה של השיחה, אבל נובעים מן העובדה שאנחנו "לא רובוט".
• שנרחיב את מעגל הקמת הקשרים ויצירת הנורמליזציה עם מדינות ערב אשר יבינו את ערכם של קשרים גלויים איתנו. שנמשיך להתרגש מן האירועים שבהם עומדים, זה לצד זה, אישים ישראלים בכירים ומנהיגים ערבים, ומושיטים יד זה לזה, ומבינים את הדבר הבסיסי ביותר והמובן כל כך מאליו: שכולנו בני אדם ומטרותינו דומות, ושקל יותר לממשן אם נפעל יחד. שנבין את היתרון העצום הטמון בשיתוף פעולה כדי להשיג מטרות משותפות שישנו את חיינו לטובה ושלא נבזבז את חיינו הקצרים על עימותים הנובעים ממאות קודמות ורחוקות, וממניעי נקם לא רלוונטיים.
• שנבין כי הקשרים הללו, רחבים ועמוקים ככל שיהיו, אינם תחליף לפתרון בעייתה הקשה ביותר של ישראל: הסכנה להפוך למדינה שבה מיעוט יהודי ישלוט ברוב ערבי במישרין או בעקיפין.
• שהפלשתינים יבינו כי בעלי הברית האמיתיים שלהם אינם מחרימי ישראל בעולם, ולא מי שמפריח סיסמאות נבובות התומכות ביעדים בלתי ריאליים, אלא אנחנו, הישראלים, החיים לצידם. הם מגיעים ממניעים שלהם ואנחנו מגיעים ממניעים שלנו אל אותו פתרון שיאפשר לחיות על פיסת הארץ הקטנה הזו מבלי לשפוך לשווא זה את דמו של זה.
• שנבין כי גבול בינינו לבין הפלשתינים הוא אינטרס משותף וחיוני לשני הצדדים.
• שהמתיימרים להנהיג יהוו דוגמה לדור הצעיר. שלא יחנכו את הנושאים את עיניהם אליהם לכך שהמוסדות המבטיחים את קיומה התקין של הדמוקרטיה רקובים ונגועים בפוליטיקה, וכי אפילו שומרי הסף שהם עצמם מינו, אינם ראויים לאמון. שלא יחנכו לכך שאין הכרח לכבד את פסיקתו של בית המשפט, שניצחון בקלפי יכובד רק אם הם ינצחו, ושאין שום בעיה לדרוש משא ומתן מחודש על הסכמים כתובים וחתומים.
• שהמתיימרים להנהיג לא יבעטו במוסדות הבינלאומיים שהוקמו בעולם לאחר מלחמות העולם ולא ימשכו מהם את ידם מבלי שיהיה להם מושג ירוק מה יחליף את המוסדות הללו, מסורבלים ובעייתיים ככל שיהיו.
• שנהיה משוכנעים בכך שמי שנבחר להנהיג, מתמקד אך ורק במאמצים להבטיח לנו שיפור במצבנו הביטחוני, הכלכלי והדמוקרטי, ואינו נמצא בתפקידו רק כדי להציל את עצמו מן המצוקה, גם אם הצלתו תבוא על חשבוננו.
• שמנהיג העולם החופשי לא יהיה מי שיחבור לגרועים שבדיקטטורים בעולם, לא יחפיץ נשים, לא יקבע כי גם בקרב הפגנת בריונים גזענים, וגם בקרב המפגינים נגדם אפשר למצוא רעים טובים, ולא יציג חללי מלחמה כ"לוזרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו