לקראת סופה של מלחמת לבנון השנייה, שעה שגורלם של חיילי צה"ל החטופים בידי חיזבאללה, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, היה עוד לוט בערפל, יצא צה"ל למבצע קרקעי שנועד להביאו אל הליטני. באזור העיירה הנוצרית מרג' עיון שמצפון למטולה נתקלו חיילי צה"ל בכוח צבא לבנוני שהיה ערוך באזור. זה מיהר להניף דגלים לבנים וביקש את רשותם של מפקדי צה"ל להתפנות מן האזור.
כחלק ממצעד האיוולת בהנהגת ישראל, הותר אז למאות אנשי צבא וביטחון לבנונים לעזוב את האזור. איש בישראל לא העלה כלל על דעתו את האפשרות להתנות זאת בקבלת מידע על גורל החטופים או אף בשחרורם. אחרי הכל, טרחה ממשלת ישראל להבהיר, המאבק שהיא מנהלת הוא נגד חיזבאללה, ולא נגד לבנון.
מאז נותרה ישראל מחויבת להבחנה מלאכותית בין ארגון הטרור השיעי לבין המדינה הלבנונית הנותנת לו מגן ומחסה. אמת, לבנונים רבים עוינים את ארגון חיזבאללה, מפגינים נגדו, ואף קוראים לפרקו מנשקו. אבל משקלם בתוככי לבנון זניח. הנסיבות השתנו, אך ישראל מתמידה אפוא בקיבעונה ולא תופסת שלבנון של היום היא מדינה שבה מתקיים קשר סימביוטי בין המדינה ומוסדותיה לבין הצפע הגדל בחיקה. חיזבאללה מיוצג בפרלמנט הלבנוני ויש לו גם נציגים בממשלה, השולטים בכמה מתיקי המפתח בתחומי הכלכלה והחברה. ממשלת לבנון נענית היום לתכתיבי חיזבאללה, והארגון יונק מעטיני המערכת הלבנונית ומנצל אותה לקידום ענייניו.
אפשר להבין את העיוורון שבו לוקים האמריקנים, המאמינים עדיין שאפשר להפריד בין לבנון לבין חיזבאללה, ואילו על הציניות הצרפתית או הרוסית מיותר להכביר מילים. אבל קשה להבין איך ישראל הפכה ראש לאותם שועלים בהתגייסותה להגן על המדינה הלבנונית שבחיקה מקנן חיזבאללה. לא רק את זה צריכה ישראל להפנים בפעם הבאה שחיזבאללה יפר את ריבונותה וינסה לפגוע בחייליה; עליה גם לזכור שלמרות הרהב, הארגון חושש ממלחמה מכיוון שהוא יודע שהמחיר שישלמו הוא ותומכיו אינו עומד בשום יחס לנזק ולנפגעים שהוא עשוי לגרום בישראל.
מול כל כדור תועה מסוריה גובה ישראל מחיר מהכתובת היחידה - כוחות צבא אסד הערוכים לאורך הגבול - ושולחת מסר ברור לשליט הסורי. ייתכן שהגיע הזמן לפעול כך גם במקרה הלבנוני. אחרי הכל, צבא לבנון הערוך לאורך הגבול אינו מונע ממילא את פעילות חיזבאללה, וייתכן שאף מסייע לארגון, ובכך הוא הופך כתובת ואף מטרה ראויה ולגיטימית בעבור ישראל. חיזבאללה מצוי כיום בנקודת שפל שכמותה לא ידע, חלש ופגיע מאין כמוהו. ישראל אינה צריכה להירתע מפניו ובוודאי לא לשחק לידיו, אלא לנצל את חולשתו ולכפות עליו ועל ממשלת לבנון כללי משחק חדשים לטובתה.
