בלי הכללות

יכולתי לחוש את עוצמת כאבו של דני אדינו אבבה מקריאת טורו "לא קונה את הדמעות שלכם" (27.07), שבו השווה בין יחס המשטרה למפגינים נגד ראש הממשלה בבלפור, לעומת היחס למפגינים מקהילת יוצאי אתיופיה, אזרחי ישראל הערבים, חרדים וכד'. 

אני רק תמה מעט ביחס לשני דברים: ראשית, ההכללה, כלומר התפיסה כאילו כל המפגינים נגד ראש הממשלה הם "אליטות". ובכן גם אני משתתף בהפגנות בבלפור ואינני שייך ל"אליטות". ובנוסף, האם באמת סבורים אדינו אבבה ואחרים שמגיע ל"אליטות" לספוג מכות מהמשטרה, רק משום שהמגזרים שהוזכרו סבלו מזרועה החובטת של המשטרה? קשה לי להאמין.

אני יהודי בן 65, נולדתי בקיבוץ שפיים, שירתי כקצין בצה"ל בקבע ובמילואים. רוב חיי הבוגרים אני עוסק בחינוך (30 שנה) ומתפרנס מהוראת היסטוריה בביה"ס תיכון. ומעולם - מעולם לא החשבתי את עצמי לאליטיסט עד שמתנגדי המחאות בבלפור העניקו לי את התואר הזה. אני כן מחשיב את עצמי להומניסט ובעד בני אדם מכל גזע, צבע, דת ומין. לא אפרט כאן את הרזומה ההתנדבותי שלי, אבל כן אספר שיש לי היכרות, רבת שנים, עם הקהילה המופלאה של יהודי אתיופיה בארץ. הרומן הזה התחיל עת עבדתי בתנועת הצופים, לפני 18 שנים, לצד אדם יקר, דני אדמסו, שביחד איתו הפעלתי רבים בתק"ם ובהתנדבות למען הקהילה האתיופית. וזה נמשך עת עשיתי היכרות עם עמותת "עולים ביחד" לקידום תעסוקה ומנהיגות אקדמאית של הקהילה לצד אדוה הדר, חברת קיבוץ שפיים, שניהלה את העמותה. ואגב, השתתפתי בהפגנות של צעירי הקהילה האתיופית בינואר וביולי 2019, ולא הייתי הפרנג'י והנצ'י (לבן, באמהרית) היחיד.

אז מדוע חשוב לי להגיב? כי הכללה בנוסח "אליטות" או "אנרכיסטים" כלפי מפגינים, ובכלל, היא אם ההסתה והשטחיות, והיא משרתת רק את האלקטורט השלטוני או את הכוחות שמעוניינים בחברה מסוכסכת. אני נמצא בבלפור בדיוק לשם כך - למחות ולהתריע נגד ההסתה, נגד השחיתות וחוסר האכפתיות של השלטון שפוגע, יותר מכל, בחלשים. אני לא "אליטה"; אני כן אדם ישר, הגון ושומר חוק שאכפת לו מאוד מכל המגזרים שספגו יחס משפיל או אלימות משטרתית. ואחזור שוב, אני לא אנרכיסט או אליטיסט. אלה מילים מסיתות שלא תורמות לשום ויכוח לגיטימי על דמותה העתידית של מדינת ישראל.

שנינו - דני ואני - באים ממקום משותף של התנגדות להכללות, כל אחד בדרכו. זו הנוסחה: להכיר את האנשים שלגביהם אנחנו חושבים במונחים מכלילים, לראות אותם, לפגוש אותם, ולהבין את המורכבות. לא רק בימים המתוחים האלה, אלא כדרך חיים. 

אבנר גלעדי הוא חבר קיבוץ שפיים