שרי אוצר בישראל תמיד מקבלים קופות ריקות - אין בכך חדש. החידוש הפעם: עומק הגירעון שמקבל שר האוצר כץ הוא חסר תקדים בתולדות ישראל, לכל הפחות 70 מיליארד שקלים. אם לא די בכך, המשבר עוד לא נגמר, יותר מ־25% מהעובדים עדיין לא שבו למקום עבודתם, איום הקורונה לא הוסר - נהפוך הוא, יש איום לגל חמור יותר אחרי הקיץ.
אפשר להוסיף עוד כמה עובדות לציון נקודת הפתיחה של שר האוצר שהתחדש בתפקידו, למשל אי הוודאות להמשך קיומם של ענפים שלמים במשק דוגמת התרבות והפנאי, המסעדנות והתיירות; פגיעה מתמשכת בתיירות הפנים ועוד. אחרי כל אלה נאחל בהצלחה לשר כץ.
לכץ לא היה זמן רב מדי ללמוד את התפקיד. חשוב לו במיוחד לא לטעות בהחלטות הראשונות שלו - בעשיית סדר במשרד הנחשב לסבוך ביותר מבין כל משרדי הממשלה, משרד שבו יש מנהלים בכירים רבים, בעלי תפקידים רבי עוצמה ודעתניים במיוחד. מנכ"ל משרדו יהיה חייב להיות דמות דומיננטית, בעלת ידע רב ויחסי אנוש מעולים, כדי לגבש צוות שיוכל לעבוד בשיתוף פעולה על מנת להעמיד תקציב מדינה דו־שנתי, לפחות.
התקציב הזה יהיה בעייתי. הלחץ מתוך הממשלה יהיה להעלות מסים, כי החלופה היא לצמצם בממשלה. העלאת מסים תהיה הדרך הקלה והבטוחה לכישלון כלכלי, לפגיעה בהתאוששות המשק ובחזרה לצמיחה. קיצוץ בממשלה יהיה מעין הכרזת מלחמה. אך כמו שאומרים שרק הימין יכול להביא שלום, ייתכן שהעובדה ששני מזכ"לי הסתדרות יושבים לצידו של כץ בממשלה - עמיר פרץ ואבי ניסנקורן, תתברר כהזדמנות לעשות את הדבר הנכון.