תמורה דמוקרטית מבורכת

בית המשפט העליון התייחס במשך שנים ארוכות למושגים של "סבירות, תום לב ומידתיות" כאמות המידה המרכזיות המנחות את התנהלותו. בזכות הערפל והטשטוש של גבולותיהם, אפשרו מושגים אלה לראשי מערכת המשפט מרחב פעולה כמעט נטול גבולות לעשות כרצונה, כאילו היא אינה כפופה עוד למחוקקים באופן אבסולוטי, ואף לא יחסי. הם קיבעו התבוננות חד־ממדית על חוקי הכנסת כאילו היו טיוטה ראשונית בלבד שאותה הם יכולים לפרש כרצונם. להבנתם, המחוקקים סיימו את עבודתם והניחו בפני השופטים מעין נקודת מוצא לפרשנות, ולא נקודת סיום. בשל כך הפך שלטון החוק בישראל למנגנון שהחלטותיו, סמכותו ובעיקר הלגיטימציה שלו נשחקו, ואובדן האמון כלפיו התפשט בדעת הקהל ובכנסת. 

ברחבי העולם המשפטי שמחוץ לישראל, שופטים בכירים שאינם נתונים למרות המסרסת של האליטה המשפטית שהתגבשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הבינו לעומק את מהלכיו של השופט אהרן ברק. אלה לא היססו לכנות אותו בפשטות "פיראט שיפוטי" (legal buccaneer). הם כתבו בביקורתיות על מפעלו המשפטי וראו בו את השיטה המשפטית האקטיביסטית ביותר בעולם, ובשל כך גם "שיטת המשפט הכי אנטי־דמוקרטית בעולם". הם גרסו כי שיטת ברק ברק יצרה מצב, שפירושו סילוק ידיו של העם מן הפוליטיקה והעברתה לידי השופטים. הגישה הסמכותנית־רודנית הזו של תפיסת השלטון בכוח ביקשה להבטיח את השליטה של בתי המשפט בחברה.

לצד ביסוס מעמד בית המשפט העליון כשליט־על, הפכה פרקליטות המדינה לזרוע המבצעת. האם היו "סבירות, תום לב ומידתיות" בפעולתה של עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ' מפרקליטות מחוז תל אביב, שניסתה להוביל להדחת ראש הממשלה אריק שרון ב־2003? ההדלפות שהעבירה לעיתונאים בניגוד לחוק נועדו להבאיש את ריחו של ראש הממשלה ולסייע בצורה משמעותית לכישלונו בבחירות. בפעילותה היא חשפה את העוצמה ואת הכוח שניתנו לחבורה זו בעיצוב חיינו המשפטיים והציבוריים. הסכנה מפני התנהלות חסרת רסן של עורכת הדין מהפרקליטות העלתה תמרור אזהרה סביב השאלה הכל כך פשוטה: מי ישמור עלינו מהשומרים? אילו מנגוני בקרה יש לנו מולם? 

כולנו זוכרים את תאונת הדרכים ב־2005, שבה נהרג הצעיר גל בק על ידי שני פלטי. האם החקירה התנהלה ב"סבירות, תום לב ומידתיות", כך שבתוך שבועיים מראשית החקירה החליטה הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות? באיזה מרץ ובאיזו יעילות זכינו, כאשר ברור שהיו חילוקי דעות על מהירות הנהיגה של פלטי? המשטרה לא ערכה לנהגת בדיקת אלכוהול וסמים, ולא בוצעה בדיקה של הטלפון הסלולרי שלה, שהיתה יכולה לאשש או לשלול שימוש במכשיר בזמן הנהיגה. עדויות על נהיגה פראית של הנהגת עוד לפני התאונה לא הובילו לכך שזומנו עדים לחקירה למסור את גרסתם. שי ניצן, פרקליט המדינה, היה זה שסיים את חקירת התאונה, זאת לאחר מחאה ציבורית ב־2015 בעקבות ארבעה צעירים שהעידו שגל בק נכנס רכוב על אופנוע לצומת באור ירוק. ניצן סגר, אבל אצלנו פרשת גל בק עדיין חיה, בועטת וגורמת לדמעות שמסרבות לסלוח.

ואז מגיעה לפתחנו פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב באגף הפלילי שהואשמה בפרשות שחיתות מסמרות שיער לאחר שסיימה תפקידה כפרקליטת המחוז. סימני שאלה כבדים מרחפים מעל פרשות רבות שהתרחשו עוד בעת כהונתה ושהובילו להטיות תיקים, להחלטות מוטות ולסגירת תיקים שלא כדין. ב־2016 התיק בעניינה נסגר, בהיעדר ראיות מספיקות להרשעה. 

בבית המשפט העליון ובפרקליטות תמיד "מנצחים" את התיקים הללו, ורבים נוספים שעוררו תמיהות. אבל בשנים האחרונות הולך ומצטבר הרושם שזהו ניצחון פירוס. משום שדבר אחד המערכת המשפטית טרם הפנימה: שהציבור נכנס כשחקן מעורב ופעיל למגרש המשפטי, זה שענייניו נתפסו פעם כנחלתם הבלעדית של המלומדים, ש"זר לא יבין זאת". אך ההתנהלות הרודנית הזו לא יכולה להישאר לנצח בכתבי העת המקצועיים ובסימפוזיונים הסגורים. אט־אט מתפתח בישראל שיח ביקורתי, תוסס ודעתני. שוחריה הנאמנים של מערכת המשפט רואים בכל ביטוי של השיח הציבורי הביקורתי הזה איום על הדמוקרטיה ומהלך מכוון לריסוק אמון הציבור. אולם בפועל מדובר בתמורה מבורכת: השיח המשפטי בישראל נפתח לדיון ציבורי. קוראים לזה דמוקרטיזציה.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב