ריבונות בסטנד ביי

ארה"ב כבר הבהירה את עמדתה בעד ריבונות ישראלית בשטחים ובבקעת הירדן • אבל דווקא אצלנו, בתהליך מתמשך, מתעקשים חלק מבכירי מערכת המשפט לתקוע מקלות בגלגלי המהלך

לקראת החלת הריבונות הישראלית על חלקים מיהודה ושומרון, יש לשים לב למוקש העומד על אם הדרך, שמא יטרפד את המהלך. מדובר בקליקת המשפטנים בצמרת מערכת המשפט הישראלית, המנכסת לחבריה את סמכות הממשלה להתוות את עמדת המדינה ביחס ליהודה ושומרון.

להחליט איזו עמדה מייצגת את ישראל. ההתנחלות עלי בשומרון // צילום: מרים צחי

מאז 1967 מקפידה מדינת ישראל לעמעם את גישתה לתחום זה תוך הימנעות מוחלטת ממתן כל ויתור על זכויותיה הצודקות והחוקיות לריבונות. ישראל ניהלה את השטח באמצעות שלטון צבאי ואף קיבלה על עצמה לשלוט בו על פי הכתוב באמנות ז'נבה והאג. אולם, כפי שהבהיר הפרקליט הצבאי הראשי במלחמת ששת הימים, מאיר שמגר, עשתה זאת המדינה כמחווה ולא מתוך חובה משפטית. ישראל, למעשה, עמדה על כך ששליטתה ביהודה ושומרון אינה, כפי שמוגדר במשפט הבינלאומי, "תפיסה לוחמתית", והיו טעמים רבים לעמדה זאת - רכישת ריבונות טריטוריאלית של ישראל ב־1948 על פי גבולות המנדט, אי־חוקיות הכיבוש הירדני, הסכם השלום עם ירדן שסיים את מצב הלוחמה ועוד. 

אבל אז הגיע השופט אהרן ברק. בפסק דין בבג"ץ בית סוריק מ־2004, מחק ברק את עמדת המדינה ללא כחל וסרק. בסעיף הראשון כתב: "מאז 1967 מחזיקה ישראל בשטחי יהודה ושומרון בתפיסה לוחמתית". למעשה, הוא צידד בעמדת המדינה ביחס לחוקיות בניית גדר ההפרדה, ועקב כך הקביעה הבלתי מבוססת והבלתי מתקבלת על הדעת שלו עברה בשקט יחסי. 

משחקים לידי מתנגדי ישראל

בשנים שחלפו מאז, המשיכו הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה בדרכו של ברק. אחד מראשי המכרסמים בזכויות הריבוניות של ישראל ביהודה ושומרון הוא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. ב־2017, במהלך הדיונים לקראת העברת החוק המסדיר את המעמד המשפטי של ההתיישבות היהודית שנבנתה מחוץ לאדמות מדינה מוכרזות, פרסם מנדלבליט חוות דעת קצרה שבה טען באופן שגוי כי הצעת החוק מנוגדת לחוק הבינלאומי. הוא אף הצהיר כי אם יחוקק, הדבר יציב את ישראל בפי סכנה של תביעות מצד גורמים בינלאומיים כגון האיחוד האירופי. עמדת מנדלבליט גרמה נזק למעמד הבינלאומי של ישראל כאשר דוברי ממשלות וארגונים זרים ניצלו אותה כדי לתקוף את הכנסת. 

בשנה שעברה עמד מנדלבליט בראש צוות עבודה שניסח נייר עמדה לגבי סמכות בית הדין הפלילי בהאג (ה־ICC) להעמיד לדין ישראלים בגין פשעי מלחמה כביכול בשטחי יהודה ושומרון. בניגוד מוחלט לעמדת הממשלה כי לישראל זכויות ריבוניות ביהודה ושומרון, טבע היועץ המשפטי לממשלה מונח חדש - שאין לו אחיזה בדין הבינלאומי - שלפיו ביהודה ושומרון שורר מצב של "ריבונות מושהית". עמדה משונה זאת כבר נוצלה על ידי תובעת ה־ICC כדי להצדיק העמדת ישראלים לדין.

בפעולותיהם, חותרים בכירי מערכת המשפט בישראל במשך שנים רבות נגד הזכויות הריבוניות של ישראל ביהודה ושומרון וזאת ללא תימוכין בדין הבינלאומי ובניגוד לעמדת כל ממשלות ישראל מאז 1967.

בחודשים הקרובים, פעילות עצמאית זו שמנדלבליט ואנשיו מבצעים - כביכול - כנציגי מדינת ישראל, עלולה לא רק לפגוע ואף לסכל כוונת הממשלה להחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון בהתאם לתוכנית הממשל האמריקני ובכך לפגוע באינטרס לאומי עליון - היא עלולה לפגוע פגיעה קשה גם ביחסי ישראל־ארה"ב. 

הכרה תקדימית

בנובמבר בשנה שעברה הודיע מזכיר המדינה מייק פומפאו שהממשל מתנער מעמדת ממשל אובאמה שקבעה כי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון היא בלתי חוקית. במאמר ב"ניו יורק פוסט" שפרסם ביום שלישי השבוע שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, הוא חזר על עמדה זו והבהיר שהחלת הריבונות אינה מנוגדת לחוק הבינלאומי.

זאת ועוד, בראיון עימו המתפרסם בגיליון זה, מבהיר פרידמן כי ארה"ב מוכנה להכיר בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון בהתאם למתווה טראמפ בלוח זמנים קצר מאוד. הלהט שבו מדבר השגריר מלמד עד כמה האמריקנים מעוניינים לראות את המהלך מושלם, ובהקדם, כחלק מיישום תוכנית טראמפ.

אפשר להבין עמדה זאת. פרידמן פרסם את מאמרו ב"ניו יורק פוסט" בתגובה למאמר שפרסמו לפני שבועיים שניים מבכירי ממשל אובאמה - פיליפ גורדון ורוברט מאלי. האחרונים תקפו בחריפות את תוכנית טראמפ וקראו למועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן, למנוע מישראל להחיל את ריבונותה, בין השאר על ידי הודעה שממשל בראשותו לא יכיר במהלך הישראלי, יפגע בסיוע הצבאי לבעלת הברית במזרח התיכון ויתמוך בהחלטות אנטי־ישראליות במועצת הביטחון של האו"ם. בין השורות מדובר בקריאה לביידן לאמץ מדיניות אנטי־ישראלית חד־משמעית במהלך קמפיין הבחירות, וזאת בין השאר כדי להשפיע על התנהלות ממשלת ישראל באופן שיכשיל את מדיניות טראמפ. 

כאן המקום להדגיש עד כמה חדשנית מדיניות טראמפ כלפי הסטטוס המשפטי של יהודה ושומרון. כאשר ישראל איחדה את ירושלים מייד לאחר מלחמת ששת הימים תוך החלת החוק הישראלי בכל שטחי העיר המאוחדת, כמו גם כשהחילה את החוק הישראלי ברמת הגולן ב־1981, היא פעלה מול ממשלים אמריקניים ידידותיים מאוד. ובכל זאת, גם ממשל ג'ונסון ב־1967 וגם ממשל רייגן ב־1981 סירבו להכיר בריבונותה ואף תמכו בגינויים נגדה במועצת הביטחון של האו"ם. כיום, לא רק שממשל טראמפ אינו מתנגד להחלת החוק הישראלי בשטחים ובבקעת הירדן, הוא מעודד את ישראל ליישם אותה ומוכן ומעוניין להכיר בה בפרק זמן קצר. 

אם האליטה המשפטית בירושלים תפעל למנוע יישום החוק הישראלי באזורים אלו, לא רק שהדבר יפגע באינטרס אסטרטגי ממדרגה ראשונה של המדינה, הוא יפגע קשות במעמד הבינלאומי של ישראל ויחליש עד מאוד את הברית עם ארה"ב.

הדמוקרטים יבינו שהם יכולים לפגוע בישראל ובתומכיה באמריקה מבלי לשלם על כך מחיר, והממשל הנוכחי, כמו גם תומכי ישראל באופן כללי, יסיקו שהיא אינה בעלת ברית אמינה.

מול מצב זה, ולפני שמנדלבליט וחבריו יפעלו לסכל את החלת הריבונות, על הממשלה להודיע באופן רשמי שעמדתו של היועמ"ש לגבי הזכויות הריבוניות של ישראל בשטחים - אם אכן יפסוק באופן כזה ואם אכן יאמץ עמדה כזו - אינה נכונה ולא משקפת את עמדתה שלה. כמו כן, על הממשלה להבהיר לפרקליטות המדינה שעל אנשיה לייצג את עמדת הממשלה שלפיה ישראל אינה מחזיקה ביהודה ושומרון מכוח תפיסה לוחמנית אלא מתוך זכות ריבונית בהתאם לדין הבינלאומי. אם גורמי הפרקליטות יציגו עמדה אחרת בפני ערכאות משפטיות, ראוי כי הממשלה תתנער מייצוג זה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו