לטוס גבוה מדי

 

טיסת 352 של חברת אל על היתה אמורה לצאת מנמל התעופה שונפלד בברלין ביום שישי שעבר בשעה עשר בבוקר ולהגיע לישראל קצת אחרי שלוש. לאחר שהנוסעים התמקמו וחגרו חגורות, הודיע הטייס שיש לו חדשות רעות. זה לא ממש הבהיל, כיוון שהמטוס היה עדיין על הקרקע, ואפילו דלתותיו טרם נסגרו, ובכל זאת, לשמוע חדשות רעות מפי הטייס זה לא כל כך נעים.

התברר שמטוס פרטי עשה תאונה על מסלול ההמראה בשדה התעופה הצנוע הזה, ופינויו יהיה ממושך, ועד שיפונה המסלול, מוקפאות כל הטיסות. בינתיים ביקשו שנישאר במקומותינו עד שנקבל את ההודעה שתאפשר למטוס להמריא, ושלא נחזור לשער, כדי שברגע שתתקבל ההודעה המשמחת, לא יצטרכו לחפש אותנו. קיבלנו את הבקשה בהבנה. אחרי הכל, לא כל יום קורה דבר כזה ואין אשמים.

הזמן חלף. עיתוני סוף השבוע נקראו, ומי שלא הכין לעצמו חומרי קריאה נוספים, החל להתלונן. שלוש פעמים קיבלנו הודעה על כך שהמסלול פנוי וכי אנו יכולים להמריא. הטייס הוביל את המטוס אל ראשית המסלול, ושלוש פעמים בוטלו ההודעות המשמחות.

הטייס חזר והסביר לנוסעים את מה שצפוי לנו: אם עד 12 וחצי לא נקבל אישור להמריא, נשוב אל המסוף, נקבל את מיטלטלינו, יסיעו אותנו לברלין, ישכנו אותנו בבית מלון ויחזירו אותנו לתל אביב רק לאחר צאת השבת. זה הזמן המאוחר ביותר - כך הסביר - שמספיק לנו כדי לחזור לתל אביב ולאפשר לנוסעים הדתיים לשוב אל בתיהם בלי לחלל שבת. בדיוק כשהגיעה השעה, הוחזרנו אל המסוף.

לכאורה, אי אפשר לבוא בטענות. החברה הישראלית אינה אשמה בתאונת המטוס הפרטי. הטייס עשה כל שהיה יכול כדי להסביר לרשויות שיש לנו בעיה מיוחדת, שצריך להתחשב בנו, ולכן זכינו להיות הטיסה הראשונה שהיתה אמורה לצאת משונפלד ברגע שהמסלול יתפנה. אל על דאגה למחסורם של הנוסעים. אבל לא כך הם פני הדברים.

אל על היא חברת התעופה היחידה בעולם אשר נמנעת מלטוס יותר מיממה בשבוע. כתוצאה מכך, אנשים המבקשים לצאת מן הארץ או לחזור אליה בשבת אינם יכולים לטוס איתה, כולל מי שמעדיף, עקרונית, לאומית או נוסטלגית, את אל על על פני כל חברה אחרת.

אבל מתברר שגם מי שרוצה לטוס ביום שישי אינו יכול להיות בטוח כי יגיע אל מחוז חפצו לפני צאת השבת. אלמלא היה מדובר בחברת התעופה הישראלית, היה הטייס מחזיר אותנו אל שדה התעופה, שם היינו ממתינים עוד שעות אחדות, מתעצבנים קצת, עד שהיו קוראים לנו לשוב אל השער ולטוס. אך זה לא מה שקרה או קורה בפועל.

כיוון שמדובר באל על, הפכנו ל"קהל שבוי", אשר גם אם, רחמנא ליצלן, אינו מקפיד שלא לטוס בשבת, אין הוא יכול להגיע ארצה אלא למחרת בלילה.

*   *   *

יש לציין כי מדובר באנשים רבים. חלקם נהנו מסוף השבוע שקיבלו חינם בברלין, אף שלא תיכננו זאת. חלקם ודאי היו אמורים להיפגש עם משפחותיהם, לחלקם היו פגישות עסקיות דחופות וחשובות בסוף השבוע, אחרים היו מחויבים להרצות או לעשות דברים אחרים.

מי מהנוסעים שרצה באמת להגיע ארצה, היה חייב לחפש טיסה כזו דרך נמל תעופה אחר; ספק אם היה מוצא טיסה כזו באותו יום, והיה עליו, כמובן, לשלם מכיסו את מחיר הכרטיס. זה לא הוגן ולא הגיוני.

גם חברת אל על נאלצה להוציא הוצאה כספית גדולה מאוד כדי לטפל בכל ההשלכות של האירוע. אבל הבעיה העיקרית היא הפגיעה בנוסעים שנאלצו לשנות את תוכניותיהם, לא בגלל אילוץ משמיים. אין שום סיבה הגיונית לכך שאחרי 32 שנה, ואחרי תהליך הפרטה, תהיה החברה צמודה לאותה החלטה אומללה, אשר התקבלה כחלק מן המשא והמתן הקואליציוני של שנת 1981.

עשרות שנים טסה אל על בשבת ובחג ויכלה להתמודד בכבוד עם חברות תעופה אחרות שהגיעו לישראל. בקיץ 1981 התקיימו בישראל בחירות שהסתיימו כמעט בתיקו: הליכוד בראשות מנחם בגין זכה ב־48 מנדטים, והמערך בראשות שמעון פרס זכה ב־47 מנדטים.

תיאורטית, כל אחד מהם היה יכול להקים ממשלה עם המפלגות הדתיות, אבל ראש הממשלה המכהן, מנחם בגין, הוא שזכה בתמיכתן בעקבות משא ומתן קואליציוני שעסק, כמעט כולו, בנושאים הדתיים.

מי שיקרא היום את סעיפי ההסכם הקואליציוני ההוא, ישפשף את עיניו פעמים אחדות. זה היה הרגע שבו בוטלו המכסות לבחורי הישיבה, ונפרץ הסכר, שעד היום איננו מצליחים לתקנו.

זה היה הרגע שבו בוטלו הבדיקות שנועדו לאשר את טענות הנערות שביקשו שלא לשרת מטעמי דת, וזה גם היה הרגע שבו הובטח כי חברת אל על לא תטוס בשבת. עלתה אז ביקורת בלתי מבוטלת, אבל אצל מנחם בגין מילה היתה מילה, וחברת אל על קורקעה בשבתות ובמועדי ישראל ולא טסה בהם מאז (להוציא הסדרים שבהם נעקפה הגזירה באופן חלקי באמצעות חברות כגון סנדור).

*   *   *

מאז זרמו הרבה מים בירקון, והיה אפשר להחזיר את הטיסות בשבת, אבל המפלגות החרדיות איימו בכל פעם מחדש כי יחרימו את אל על אם תטוס בשבת.

זה הבהיל את החברה הגדולה גם כאשר היתה עדיין חברה ממשלתית, וגם לאחר שהפכה לחברה ציבורית. האיום הזה הוא איום חלול. גם אם יתממש למשך זמן מה, ישובו החרדים לאל על, כי אין עוד חברה המאכילה את כל נוסעיה באוכל כשר, ובכלל זה מצות בפסח.

אם אל על רוצה להתחרות בחברות התעופה האחרות, מוטב לה להסיר מעצמה את חטוטרת ההסכם ההוא משנת 1981. אם תהיה בעיה זמנית לטיסה 352 מברלין, יהיה אפשר לטוס לתל אביב כשתיפתר הבעיה.

כך יתאפשר לנוסעים שומרי השבת לבלות את סוף השבוע בברלין לפי אמונתם, בלי לכפות על האחרים להמתין יום וחצי, תוך כדי פגיעה מיותרת במי שיש להם תוכניות ומחויבויות אחרות, ותוך כדי הוצאה כספית מיותרת לחברה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו