הגעת לב"ש אי אז לפני 14 שנה והפרחת את הנגב. מלכת המדבר, מלכת הדרום, קיבלת אינספור תארים בזכות המפעל שלך, מפעל חיים שהפך לכרטיס הביקור שלך בכל מקום בארץ - כך אמרת בכל הזדמנות.
גם בשני המשברים הקודמים - משבר גיא עזורי ומשבר הבחירות, שבהם התכוונת לעזוב את הקבוצה - הודעת ואמרת שתמשיכי "להיות פה, לתמוך ולהשקיע, כי מפעל חיים לא זורקים". אז מה קרה הפעם? מפעל החיים נסגר, נגמר?
עשרות משפחות היו תחת כנפייך. עכשיו פרשת כנפיים והשארת את כולן עזובות בקן, דווקא כשהן מלאות חשש לגבי העתיד. אולי זה היה אותו אקדח שהונח על השולחן לא פעם ולא פעמיים, אבל לא ככה נוטשים ספינה! אני מבין את הפגיעה, אבל אפשר לעשות את זה אחרת, בצורה שונה, בטח לא בדרך שבחרת - דרך שבה המכונה הגדולה נדמה ואיתה כל שאר החלקים, שיעזבו בזה אחר זה.
חבל שבפתחו של חג החירות בחרת להעמיד עשרות משפחות בסימן שאלה גדול לגבי עתידן. המצב הגלובלי לא מזהיר, ואת בחרת להעביר את הקבוצה לידיו של נאמן/מפרק שמעמיק עוד יותר את אי הוודאות ששוררת בעיר שלמה, בקרב עשרות אלפי אוהדים שהלכו איתך ועם הקבוצה יד ביד לכל מקום על גבי הגלובוס.
עשית היסטוריה בכדורגל הישראלי, אך עכשיו הכל מתמוטט, ואיש אינו יודע היכן ייעצר כדור השלג שאותו התחלת לגלגל. בחרת להעניש עיר שלמה במקום להעניש 22 שחקנים, עיר שעכשיו כואבת, ותחיה על זיכרונות מ-14 שנים מאושרות.
תמה לה תקופה, ועכשיו יצטרך קברניט העיר, בדיוק כמו מורו ורבו, למצוא רוכש שימשיך את אותן 14 שנים של הצלחות, תארים, הישגים, ובעיקר שנים של שמחת חיים עבור האוהדים המסורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו