תסתכלו עליהם, (לא) תראו אותנו

בארה"ב מבינים דמוקרטיה: המפתח לשליטה הוא ניצחון בבחירות - בלי קונגרס דמוקרטי, אין הדחת נשיא • בלי סנאט דמוקרטי, אין לשמאל יכולת למנוע מינויים • ובארץ? המצב שונה למדי

יום למחרת הבחירות לכנסת ויום לפני פרסום יוזמת חברי כנסת מכחול לבן, העבודה־גשר־מרצ והרשימה המשותפת, לקדם חוק שימנע מנאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה, חוק "אנטי־ביבי", אם תרצו - בארה"ב התקיים מה שמכונה "סופר טיוזדיי". ב"יום שלישי הגדול" נערכו בחירות מקדימות ב־12 מדינות לבחירת המועמד לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית.

פיגוע אסטרטגי? מבחינת תומכיו, כל מועמד אחר אינו לגיטימי. סנדרס, השבוע // צילום: אי.אף.פי 

השנה, הבחירות המקדימות מציבות את הממסד הדמוקרטי, שמיוצג על ידי סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, מול המהפכנים של הסנאטור ברני סנדרס. אנשי הממסד מאמינים שסנדרס לא מסוגל לנצח בבחירות ישירות נגד הנשיא דונלד טראמפ משום שהוא רדיקלי מדי. לא רק שמועמדותו של סנדרס תבטל כל אפשרות של ניצחון מול טראמפ, אלא מתנגדיו התומכים בממסד המפלגתי טוענים שאם סנדרס יהיה המועמד מול טראמפ, הדבר יסכן את שליטת המפלגה בבית הנבחרים ויבטל כל סיכוי שהדמוקרטים ישתלטו על הסנאט בנובמבר. במילים אחרות, סנדרס כמועמד יהיה פיגוע אסטרטגי במפלגה.

לתומכיו של סנדרס שני טיעונים כנגד. ראשית, כל האנרגיה במפלגה נמצאת אצלם. סנדרס מביא קהל של אלפים, בעוד ביידן מדבר לאולמות ריקים. כמו כן, מבחינתם, כל מועמד שאינו סנדרס אינו לגיטימי.

אם המפלגה תחליט ליטול ממנו את הבכורה, הם לא יעזרו לביידן להיבחר. אז אם המפלגה חפצה בניצחון, רק הם יביאו אותו - עם סנדרס.

רפורמה? אל תצחיקו אותם

באשר לשמאל הישראלי, ביום שני השבוע, כשהציבור המתין בדריכות לתוצאות המדגמים, היטיבה "ארץ נהדרת" להשוות בין הקמפיין של כחול לבן והעומד בראשו בני גנץ לקמפיין של הליכוד ובנימין נתניהו. בן דמותו של גנץ בילה את היום בנעימים ובכלל שכח שמדובר ביום הבחירות, בן דמותו של נתניהו פעל ללא הרף להביא מצביעים מכל מגזר שרק עלה על דעתו ולא בחל בשום אמצעי להשגת מטרתו.

הבדיחה היתה מדויקת משום שהקמפיין של כחול לבן התנהל כמעט על אוטומט, ללא אנרגיה וללא תחושת דחיפות. הסיבה לכך הוסגרה על ידי גנץ עצמו בראיון שהעניק בשבוע שעבר ל־103FM, שם הסביר שבעיניו, המערכת הפוליטית לא ממש קובעת. "בית המשפט העליון הוא הסמכות הראשונה", הבהיר. בכך, כמו גם במצע כחול לבן עצמו ששולל כל אפשרות לערוך רפורמה במערכת המשפט, גנץ הבהיר את פשר הקמפיין. בשביל מה להיאבק על כל קול כאשר הקולות היחידים שקובעים הם של שופטי בג"ץ ויועץ המשפטי לממשלה? 

הדמוקרטים הנלחמים אלו באלו על המועמדות לנשיאות לא עושים זאת מתוך חיבת הדמוקרטיה אלא מפאת הכורח הדמוקרטי באמריקה. את תיעובם לדמוקרטיה כשיטת ממשל הפגינו בארבע השנים האחרונות, מאז הבחירות הקודמות לנשיאות. הילארי קלינטון היטיבה לבטא את הבוז שרוחשים הדמוקרטים לדמוקרטיה בקיץ 2016 כאשר אמרה (בלשון שמתחרה ביאיר "לא אתן לחארות ולמגעילים לנהל לי את החיים" לפיד ומשה "ביטויים אספסופיים" לדור) שעשרות מיליוני אמריקנים שתמכו אז בטראמפ הם "סל של בלתי נסבלים... הגזענים, הסקסיסטים, ההומופובים, הזנופובים, האסלאמופובים".

עוד במהלך הקמפיין ב־2016, ראשי מערכות המשפט והמודיעין האמריקניות יזמו חקירה סמויה ומפוקפקת מבחינה חוקית נגד הקמפיין של טראמפ שכללה האזנות סתר והדלפת חומרי ההאזנות לעיתונאים מטעם. תכלית מעשיהם היתה לקעקע את הלגיטימיות של טראמפ ושל אנשיו כסוכנים רוסים כדי לסייע לקלינטון להיבחר.

אי אפשר לבטל את העם

כאשר טראמפ בכל זאת נבחר, אותם משרתי ציבור "מקצועיים וא־פוליטיים" המשיכו את החקירות, למרות שלא מצאו רבב בהתנהלות הקמפיין מול רוסיה. הם הביאו למינוי איש שלומם, רוברט מולר, לחוקר מיוחד כנגד טראמפ ואנשיו. מולר העסיק תובעים דמוקרטים נשכניים ובמשך שנה וחצי הם רדפו וחקרו אנשיו של טראמפ באופן אגרסיבי ומשפיל. כאשר במארס בשנה שעברה מולר נאלץ להודות כי חקירתו הממושכת לא הניבה דבר וסגר את הבסטה, הקונגרס נכנס לפעולה.

יו"ר הקונגרס ננסי פלוסי וחבריה הדמוקרטים בבית הנבחרים זרקו את לשון החוק ו־250 שנות תרבות פוליטית אמריקנית לפח וניהלו הליך הדחה נגד טראמפ שלא היה לו אח ורע בתולדות אמריקה. הם ביססו את ההליך על שיחת טלפון שטרמאפ ניהל עם נשיא אוקראינה שבה דנו השניים בחקירה פלילית אוקראינית נגד חברת נפט אוקראינית שהעסיקה את בנו של ביידן בחוזה מושחת בזמן שאביו היה אמון על יחסי ארה"ב־אוקראינה. 

לעובדה שלא נפל רבב בדברים שטרמאפ אמר נחשף הציבור כאשר הוא עצמו פרסם את תמליל השיחה. אולם עובדה פעוטה זאת לא הפריעה לדמוקרטים. הם ביקשו מהמצביעים שלהם להביא להם את השליטה בקונגרס כדי שיוכלו להדיח את טראמפ. בנובמבר 2018 הציבור שלהם הלך לקלפי והביא להם את הקונגרס. ועם הרוב המיוחל הם קיימו את הבטחתם והדיחו את טראמפ, גם בלי שעבר כל עבירה. 

באמריקה, המפתח לשליטה הוא ניצחון בבחירות. בלי קונגרס דמוקרטי אין הדחה. 

בלי נשיא דמוקרטי לא יתמנו שופטים דמוקרטים לבתי המשפט הפדרליים. בלי סנאט בשליטת הדמוקרטים לא תהיה יכולת לשמאל למנוע מינויים של שמרנים לבתי המשפט. 

מאז שנכנס לבית הלבן טראמפ מינה שני שופטים לבית המשפט העליון ועוד 191 שופטים לערכאות נמוכות יותר. שר המשפטים רוברט באר מינה תובע כללי לערוך חקירה פלילית נגד מבצעי החקירה הבלתי חוקית נגד הקמפיין של טראמפ בשנת 2016.

הדמוקרטים מכל המחנות מבינים שהם חיים בדמוקרטיה. הם מבינים שלאור האיזונים והבלמים של כל אחת משלוש זרועות הממשל על משניה, חובה להשתתף ולנצח בבחירות דמוקרטיות. הכל מתחיל ונגמר בעם. כמה שירצו לבטל את העם, ואת דינו, אין בלתם. 

אצלנו, מן הסתם, המצב שונה. אצלנו האיזונים והבלמים פועלים רק בכיוון אחד. כפי שחשף היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בהתנהלותו השערורייתית בכל צעד ושעל של חקירות והגשת כתבי אישום נגד נתניהו בגין פשעים שאינם קיימים לא בספר החוקים הישראלי ולא בשום מדינה דמוקרטית אחרת בעולם, מערכת המשפט כבר התנערה מדמוקרטיה. 

וכעת, כחול לבן מצטרפת למערכה נגד הדמוקרטיה הישראלית. הכוונה לחוקק חוק יסוד שיקנה ליועץ המשפטי לממשלה את הכוח לקבוע למי מותר להצביע ולמי אסור, אינה אלא ניסיון לבטל את המעט שנותר מהדמוקרטיה הישראלית. אם החוק יעבור, שיטת הממשל בישראל תידמה יותר לשיטת הממשל האיראנית מאשר לבריטית. אם האופציה היחידה היא בחירות רביעיות, אז שיהיו בחירות רביעיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו