ביום הגשת הרשימות לכנסת, לפני כמה שבועות, הגענו - קבוצת אקטיביסטיות חרדיות - אל ועדת הבחירות בירושלים, כדי לדבר עם חברי הכנסת החרדים בנושא שבוער אצלנו בדם: היעדרן של נשים ממפלגות המגזר.
פגשנו כמה מהם, הצגנו בפניהם את הסוגיה - כשאנחנו יודעות שלא מדובר באיסור הלכתי - ואחד מחברי הכנסת של ש"ס אמר: "מה הבעיה שלכן? אני גבר ואני מייצג גם נשים". שאלנו אותו: "אז בשביל מה הקמתם את ש"ס? תנו לאשכנזים מיהדות התורה לייצג את ענייניכם". השתרר שקט. תשובה משכנעת לא קיבלתי עד לרגע זה.
דמוקרטיה לגברים בלבד. כנס נשים חרדיות // צילום: יונתן זינדל/פלאש90
"תקימו מפלגה, נראה מה אתן שוות", אומרים לנו. "אתן בכלל לא חרדיות", טוענים כלפינו, ובמקרים אחרים מטיחים: "אתן לא באמת פמיניסטיות, כי יש לכן כיסוי ראש".
אז למה באמת חשוב לנו כל כך לשבור את התקרה הזאת דווקא בבית פנימה, דווקא במפלגות החרדיות?
בעשור האחרון חלו שתי מגמות מנוגדות בחברה החרדית: מצד אחד פתיחות - יותר ויותר נשים וגברים לומדים באקדמיה, הרשתות החברתיות והאינטרנט אפשרו שיח פתוח שאוורר לא מעט ביקורת חברתית קשה נגד עוולות שונות שהתקשורת החרדית טאטאה מתחת לשטיח. סוגיות של אפליה במוסדות חינוך עלו במלוא עוצמתן, סוגיית העוני במגזר החרדי, מחיר אידיאולוגיית "רק תורה" ללא לימודי ליבה, קורבנות אלימות ותקיפה מינית ועוד.
מול כל אלה התפתחה מגמה מנוגדת של הגבהת החומות, הקצנת המסרים ומעל הכל - מחיקה עקבית וטוטלית של נשים.
סמן החרדיות החדש הוא טיהור נשים מהספרה הציבורית. זה התחיל עם אוטובוסי המהדרין, עם ספרי לימוד וקומיקס שלא הופיעו בהם דמויות נשים, ילדות או נערות - גם לא מאוירות - וככל שנשים הפכו למובילות בכלכלה, בהשכלה, בתקשורת ובהיי־טק, כך הוצבו עוד ועוד מחיצות להסתרתן.
ברשימת 40 המשפיעים בכלכלה החרדית של אתר "בחדרי חרדים" היו רק ארבע נשים מתוך 40 וגם אותן הציגו על ידי הלוגו של העסק שלהן ואפילו ללא אזכור שמן. אירועים מרכזיים כמו הקפות שניות ושמחת בית השואבה הפכו מאירועים נפרדים לכל המשפחה, לכאלו המורשים לגברים בלבד. ברור שבמציאות כזאת התפיסה העצמית של בנות וצעירות חרדיות מתבססת כמי ששוות פחות.
חשוב לומר שזו לא רק דרישה פמיניסטית סימבולית לשוויון, המציאות הטופחת על פנינו מראה בבירור שבכל הסוגיות החברתיות הפנים־מגזריות שחלקן קשורות באופן מובהק לנשים - בריאות, חינוך, זכויות בעבודה, אלימות במשפחה, פגיעות מיניות, אפליה במוסדות חינוך - קולם של נציגינו החרדים לא נשמע, ברוב ועדות הכנסת העוסקות בכך הם לא נוכחים
ומול שתי המגמות הסותרות האלה ניצבות נשים חרדיות, רובן מפרנסות בתים ובעלות משפחות.
בשנה האחרונה, בשלוש מערכות בחירות, מוגשות רשימות של שתי מפלגות משפיעות מאוד לכנסת והן מטוהרות מנשים, אף אחד בוועדת הבחירות לא עצר לרגע לשאול איך מצב כזה יכול להתקיים ב־2020? איך אתם, הציבור הישראלי החילוני והמסורתי, שותק? זה הרי לא רק מאבק שלנו, החרדיות, זה צריך להיות מאבק של כל הציבור הישראלי. איך העיתונאים שותקים מול זה ולא מקשים בשאלות? איך זה שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון הופכת לדמוקרטיה לגברים בלבד?
* אסתי שושן היא מייסדת ומנכ"לית "נבחרות", תנועת נשים חרדיות
