הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו, כך תקוותנו, עומד לנצח בבחירות הקרובות ולהמשיך את המהפכה שהוא מוביל בישראל. המטרה של הליכוד ברורה: שילוב וחיזוק הקשר בין חלקי החברה הישראלית לכדי אחדות משתפת, ולא לאדנותיות המגולמת בתפיסתה האנכרוניסטית של "לבן על לבן". הליכוד מבקש להמשיך ולתת כלים ואפשרויות תרבותיות, כלכליות ואקדמיות שנמנעו מקבוצות גדולות באוכלוסייה ביד גסה. כחול לבן אינה מבקשת ואינה מעוניינת לסגור את הפערים הללו. בדיוק ההפך, היא תגבה את הפגיעה בנו.
גם כיום, 2020, כל אב ואם בארץ, כל צעיר וצעירה ישאלו את עצמם: מה הסיכויים של סטודנטית או סטודנט מזרחים להפוך למשל למרצים וחוקרים במחלקות לפסיכולוגיה באוניברסיטאות בישראל? הוא שואף לאפס. האם זו "היד הנעלמה" של המצוינות האקדמית? אפליה בלתי מכוונת? או פשוט הדרה של קבוצה אחת את רעותה? אחרי 70 שנה של חיים משותפים, אנו מוצאים שאחד מתחומי הידע החשובים ביותר של המאה ה־20 מתקדם ומתפתח בצעדי ענק ללא שום שילוב של מזרחים. למה? האם כל האשכנזים המלמדים פסיכולוגיה בישראל גדלו על ברכיו של זיגמונד פרויד בווינה, נעים מקונצרט אחד למשנהו?
המבקרים שלנו טוענים כי אנו מתדלקים ובונים את השיח העדתי, שאנו מוציאים את "השד העדתי" כשנוח לנו, ובעצם הוא אוטוטו נעלם או לחלופין נעלם זה מכבר. בקיצור, הכל סבבה. זה רק בדמיון (המזרחי) שלנו. פרופ' דוד הד, המתמחה באתיקה באוניברסיטה העברית - שאותה אני מכנה בספרי האחרון "אוניברסיטת אם", משום שהיא מכוונת את פעילותן של שאר האוניברסיטאות בארץ - טוען בעד מתן בסתר למזרחים, כלומר לאפליה מתקנת מאחורי הפרגוד. אולם מתוך המחקרים שלי עולה כי זו היתה בדיוק המלצת פרופ' מיכאל רבין, רקטור אותה אוניברסיטה, לפני 45 שנה בוועדת החינוך של הכנסת. אפליה מתקנת של בעלי האתיקה רחבי הלב. אז זה לא עזר ולא שינה דבר. האם יש מישהו המאמין שכיום ההצעה של פרופ' הד אכן תעזור? אשרי המאמין. על עניין אחד אפשר לסמוך - המאבק הפוליטי של הליכוד הוא זה שעיצב מחדש חלקים בנגישות להשכלה גבוהה בישראל בהצלחה, אולם תחומים עצומים אחרים עדיין חסומים.
אחת הסיבות החשובות ביותר לכך שהשנאה של "לבן על לבן" ומונשמי 77' מהעבודה־מרצ עלתה על גדותיה בעשור האחרון, היא דווקא ההצלחה הכבירה של הליכוד בעשור האחרון. ישראל שינתה את פניה: ההתקדמות בכל תחום שהממשלה בהנהגת נתניהו התערבה בו - הכלכלי, החברתי והמדיני - היא כבירה. גם מבקריה החריפים ביותר של ממשלת הליכוד מכירים בכך. התוצר הלאומי הגולמי עלה בשיעור שנתי ממוצע של 3.69% מאז שנת 2000, האינפלציה זניחה בשיעור 1.57%, והאבטלה ירדה ל־3.7%. התוצר המקומי הגולמי לנפש בשנת 2000 בישראל עמד על 18 אלף דולר וב־2018 צמח ל־38 אלף דולר. המשמעות של הצלחה זו היא שהפערים הולכים
ומצטמצמים. המעמד הבינוני המזרחי וגם המעמד הבינוני הערבי מתפתחים בצעדי ענק לעומת תקופות קודמות. כל פרמטר בחינה אפשרי מצביע על כך. וכשפערים מצטמצמים, "לבן על לבן" ומונשמי 77' חוששים. הם נדרשים להשקיע יותר כדי לשמור על מקומם הפריבילגי. התחרות מאיימת עליהם. ומכאן השנאה התהומית לנתניהו ולליכוד.
הליכוד מעולם לא היה מושלם וגם כיום איננו מושלם. אולם הליכוד הוא דינמי ומגוון, מתחדש ובעל רצון לסגור את הפערים בין הפריפריה למרכז ובו בזמן מאפשר את התקדמותו והתבססותו של המעמד הבינוני המזרחי לקראת שילוב אמיתי בתוך החברה הישראלית. זו המהפכה האמיתית המתרחשת כיום. אנו רואים אותה בפריחה המתמשכת באשדוד ובראשון לציון, בגן יבנה, יבנה ופתח תקווה, בנתניה ובחדרה.
כחול לבן אינם מתכוונים לעשות כך. הם מתכוונים לטפח את המדיניות של "אפליה מתקנת" כלפי המזרחים, ובכך להנכיח ולהתמיד את מה שניתן לראות בו "שותפות אדנותית" שתמשיך את ההדרה וחסימת הנגישות של המזרחים מעמדות ניהול וקבלת החלטות, ידע ותכנון. אל תאמינו למתק השפתיים שלהם ולהבטחות הסרק שלהם. ללא מורא וללא חשש הליכוד עומד לנצח ולהרכיב את הממשלה הבאה.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו