החשיבות ארוכת הטווח של מפלגות גנץ ולפיד היא בכך שהן חיסלו את שתי מפלגות השמאל. מפלגות אלה - העבודה ומרצ - היו מהיסודות הפוליטיים שעליהם נשענה החברה הישראלית, וכעת אנו רואים את בורגני רמת אביב ורמת השרון וחבריהם מהקיבוצים, שההפרטה בהרחבות העשירה אותם, אצים־רצים למפלגת "לבן על לבן", כפי שקראה לה רוית הכט ב"הארץ".
בגלל הצלחתם העצומה של גנץ ולפיד בחיסול השמאל הפוליטי, עלה בהם החשש שהם עלולים לאבד כמה מנדטים אם שתי מפלגות השמאל שפעלו לחוד לא יעברו את אחוז החסימה. גנץ ולפיד היו אלה שעודדו ויצרו את השילוב המגוחך בין אורלי לוי־אבקסיס לתמר זנדברג. עם תרופת פלא זו מגיע עמיר פרץ לשכונות ולעיירות הפיתוח לקושש קולות, כשעל גבו תיאוריות של פוסט־ציונים מבית מדרשה של מרצ, המצמצמות את הלאומיות היהודית לנקודה נעלמת.
פרץ, בפעם הבאה, כשהצורך של גנץ ולפיד בקיומך הפוליטי ייעלם, תראה מה הם חושבים עליך. אלה שכעת מנשימים אותך בצירופים אבסורדיים, יהיו אלה שיפגעו במפלגתך בכל דרך אפשרית בהמשך. אם היית רוצה באמת לצאת מהפלונטר הזה, היית מצטרף בלב שלם ובנפש חפצה לגוש הימין בהנהגת הליכוד. שם מקומך ושם מקומה של לוי־אבקסיס.
החשיבות ארוכת הטווח של הליכוד ובנימין נתניהו בהנהגת המדינה היא ביצירת הסדרה מעמדית שכיוונה ליצירתה של סולידריות חברתית חדשה בין המזרחים לאשכנזים שלא התקיימה קודם לכן בישראל. הליכוד הוא זה שיצר את המעמד הבינוני המזרחי, על אפו ועל חמתו של הממסד האקדמי, שהתנגד לכך וחסם את יצירתו.
50 שנה לאחר הקמת המדינה, ב־1998, מצאו רוב המחקרים הסוציולוגיים שהפערים הסוציו־אקונומיים בין המזרחים לאשכנזים בדור השני דומים לפערים בדור הראשון. למרות הציפיה לצמצום, עלה כי פערי ההשכלה והשכר לא קטנו, ולעיתים אף גדלו.
בישראל, כבמדינות מפותחות אחרות, רכישת השכלה היא המסלול המרכזי שדרכו אפשר להשיג משרות רמות, שיוקרה מקצועית, וחשוב יותר, שכר גבוה, בצידן. לפיכך החסימה של הממסד האקדמי את הנגישות לאוניברסיטאות בפני מזרחים הפכה להסבר המרכזי לשימור פערי השכר בין הקבוצות. ומי שיישם תהליך זה היה הממסד האקדמי, שבשליטתו באוניברסיטאות היה אחראי לשימור פערי השכר בין האשכנזים למזרחים.
אלה היו לא רק מנגנונים ממוסדים של "אפליה בלתי ישירה" באוניברסיטאות כלפי המזרחים. היו אלה מנגנונים מסודרים של תכנון מכוון, שהובילו להדרה ולהרחקה של המזרחים מהאוניברסיטאות ויצרו את הדור האבוד של הסטודנטים המזרחים באקדמיה.
בכל פעם שנושא המזרחים עלה, קרא הממסד האקדמי להרחיק ממנו את "השד העדתי"; הוא הלוא מופקד אך ורק על "מצוינות אקדמית", וכל צורה של אפליה מתקנת עלולה לפגוע בישראל המדעית בצורה שאי אפשר לשער. לחלופין, נשיא או רקטור האוניברסיטה, זו או אחרת, הכריז על תוכנית "נדיבה" של סיוע לחמישה עד עשרה בני פריפריה, ובכך טען שהקריבו את המעשר הראוי לתיקון המצב. עוד מהלך של לעג לרש.
אותו ממסד אקדמי שהתנגד למזרחים צועד כיום יד ביד, שלוב בכל נימי נפשו, עם כחול לבן. ראו את מכתב החרפה של 120 הפרופסורים, השוקלים עצמם כנגד 120 חברי הכנסת הנבחרים, הקוראים לנשיא ולחברי הכנסת להתעלם מרצון העם בבחירות שהולכות ומתקרבות, כלומר, להתעלם מחזקת החפות ומהחוק ולמנוע מראש הממשלה בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, גם אם רוב האזרחים יתמכו בקואליציה שירכיב.
אם אותו ממסד אקדמי יעלה לשלטון, הוא יחזור ויפגע בתהליך שמוביל הליכוד לצמצום הפערים בחברה הישראלית. הם, הפרופסורים "המורמים מעם", אמרו את דברם באופן ברור. כעת עלינו להשיב להם תשובה ברורה לא פחות. הממלכתיות של כחול לבן נועדה להחזיר אותנו, המזרחים, באמצעים פרוצדורליים ומשפטיים, למקומות של חולשה, אדנותיות וחסימת נגישות. לא נאפשר זאת.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו