החלטת ועדת הכנסת להעניק חסינות מהותית לח"כ חיים כץ, מהווה ביטוי עז רושם לתחושות רבים בציבור שהייעוץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות וגורמי החקירה, מצויים בשפל חסר תקדים.
זהו שפל שנובע מעירוב מסוכן ובעייתי של משפט, פוליטיקה ותקשורת. אזרחים רבים מדי משוכנעים שמערכת אכיפת החוק פועלת בהסתרה, בחוסר שקיפות, בשימוש בשיטות חקירה לא ראויות, בהדלפות בלתי פוסקות למדבררים מוכרים, בשירות אג'נדות פוליטיות תוך הצגת מסיכות של צדקנות, התחסדות וטהרנות. אין דבר מסוכן יותר לדמוקרטיה ולסדרי השלטון, מאשר אי־אמון באחד העוגנים הבסיסיים של הקיום המדיני. האקטיביזם המשפטי שיבש את פעילות הרשויות והפך להיות אקטיביזם ממשלי, שבו ממונים מחליפים את הנבחרים ומשוכנעים שעליהם הוטל עול ההנהגה.
ההחלטה שלא להסיר את החסינות היא אמירה חריפה ונחרצת מול היועץ המשפטי לממשלה. אמירה שמשמעותה אובדן אמון בשיקול דעתו ובטוהר החלטותיו, במיוחד לאור כתב האישום, שאותו ניסה לשכנע את חברי הוועדה שיש מקום להגיש נגד ח"כ חיים כץ. לכך יש להוסיף כי עמדת היועמ"ש היא ביטוי להמלצות ולהערכות של המשטרה והפרקליטות. אשר על כן, מתן החסינות מבטא ספק באשר לפעילות מערכת אכיפת החוק כולה. סביר מאוד שלהחלטות ועדת הכנסת יש גם מניעים פוליטיים, אך ללא ספק עמדת חברי הכנסת נקבעה בין היתר משום שהם משוכנעים שגם היועמ"ש מונע מטעמים פוליטיים. לפוליטיקה של הנבחרים יש בחוק עדיפות על הפוליטיקה של הממונים.
לאור התפלגות ההצבעה בוועדה, סביר מאוד להניח שגם מליאת הכנסת תאשר את הענקת החסינות.
מפלגת כחול לבן לחצה להקמת ועדת הכנסת במהירות־שיא בימים של טרם בחירות. מגמתם היחידה היתה לדון בסוגיית החסינות לנתניהו, ולהפוך את כתב האישום נגדו למוקד מערכת הבחירות. אם חברי הכנסת מטעם ישראל ביתנו והרשימה המשותפת היו מונעים מחתירה לאמת ולא מנקמנות כלפי נתניהו, הרי שלפי דפוס הצבעתם בעניין הענקת חסינות מהותית לחיים כץ, הם היו בוודאי צריכים להעניק חסינות דיונית לנתניהו. ברור, לכן, שנקמנות אישית בעיניהם חזקה יותר מכל עקביות ערכית וצודקת.
אם אמנם מליאת הכנסת תאשר את החסינות, ובג"ץ לא יתערב בהחלטת הכנסת, כאזרח מודאג, כמי שהכשיר אלפי סטודנטים למשפטים וחרד מאוד לשלטון החוק, תקוותי שלאחר הבחירות תוקם ועדה ממלכתית שתבחן את התנהלות הפרקליטות והיועמ"ש. חובה עליונה לנקות ולטהר את תעלות הניקוז, למדנו לאחרונה מה המחיר שמשלמים על תקלות במערכת. גם אם בג"ץ יתערב, אין בכך כדי להקהות את אי־האמון במערכת אכיפת החוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו