נגעת, נסעת

הגישה העסקית של טראמפ שברה את הפרדיגמה הקדושה שלפיה ההתנחלויות הן מכשול לשלום

אני כותב את הדברים בלילה שבין רביעי לחמישי. אחרי האופוריה בוושינגטון יש תחושת חמיצות באוויר. הבטיחו סיפוח מיידי, הימין חגג אבל כעת בזמן שהדברים נכתבים מתברר שאין פה זבנג וגמרנו. במדינת או סקנדל או פסטיבל זה מספיק כדי להעכיר את האווירה ולצמצם את גודל ההישג. 

נתניהו מנהיג בקנה מידה היסטורי משום שהוא חי את ההיסטוריה. דיל המאה עצמו הוא בבואה של רעיונות שהעלה נתניהו בספרו "מקום תחת השמש". ויש לנתניהו סבלנות של בדואי. הוא מבין מה עיקר ומה טפל בדרך אל המטרה. בניין וחיזוק עוצמתה של מדינת ישראל. במובנים רבים הוא ממשיכו של בן־גוריון הרבה יותר משל בגין. 

מתוך הסרט "שחק אותה, סם" (1972)

מה בין כ"ט בנובמבר 47' לכ"ט בינואר 2020? שוב מונחת על הכף הצעה. כמו אז, גם היום. שוב חלוקת הארץ, שוב אנחנו מקבלים את החלק הקטן יחסית (30%), שוב הערבים מקבלים יותר מחצי הכוס. 

שוב אנו שמחים בחלקנו, שוב הערבים בועטים בדלי. אז היתה זו תוכנית חלוקת הארץ, היום זו תוכנית חלוקת יו"ש. אחרי 53 שנה, האמריקנים החליפו דיסקט. עברנו מקווי אושוויץ למשחק אחר לגמרי. אין מתווה קלינטון, אין התנחלויות לא חוקיות, יש ריבונות ויש הכרה בזכותנו על הארץ. אובאמה בנאום קהיר הצדיק את קיומה של ישראל באמצעות השואה. טיעון איום ונורא שמניח את האפשרות הנוראה שבאנו לארץ לא לנו. טראמפ בנאומו דיבר על ארץ התנ"ך, על זכות העם היהודי על מולדתו ההיסטורית.

התסריט בלתי נתפס, הממשל האמריקני מכיר בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון. נשיא ארה"ב מקיים טקס בנוכחות שגרירי מדינות ערב. בריטניה, צרפת, מצרים וסעודיה מברכות. אין קווי 67', אין זכות שיבה, אין מוצא יבשתי לירדן, יש סיפוח, יש פירוז עזה, יש ירושלים מאוחדת. מתווה קלינטון מת. טראמפ איש עסקים. הגישה שלו - נגעת נסעת. לא תיקחו היום, תפסידו מחר. הוא שבר את הפרדיגמה הקדושה של מחלקת המדינה, שלפיה ההתנחלויות הן מכשול לשלום. 

השמאל הישראלי נתפס בקלונו. העולם מברך והם מנסים להטריל. מצד אחד אומרים שם שטראמפ מגלומן פסיכי עם שיזוף של גזר וההסכם לא ישים כי אין כלה (אגב לידיעת השדכנים, בנוגע לכלה הפלשתינית, יש שתיים. אחת מהפת"ח והשנייה מחמאס) ובכלל מי עושה הסכמים מעל הראש של הצד השני (נגיד יפן וגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה), ומצד שני הם מעירים בסרקזם שתוכנית טראמפ שמאלנית יותר מאוסלו. אם זו אכן תוכנית שמאלנית יותר מאוסלו, למה בשמאל לא קופצים עליה ומתחתנים איתה? אולי כי אין בה גירוש יהודים? ואם אין גירוש יהודים, מה זה שווה בכלל? 

הנה בימין פתאום מסכימים למדינה פלשתינית, מתריסים בשמאל. אז ככה, אם הפלשתינים יעמדו בתנאים שכוללים הכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי, אין זכות שיבה אבל יש פירוז מלא, אין להם מוצא יבשתי לירדן ובירתם אבו דיס, אז תהיה להם אחלה אוטונומיה שהם יכולים לקרוא לה מצידי האימפריה הבין־גלקטית. בין זה לבין המדינה הפלשתינית על פי מתווה קלינטון, ברק או אולמרט, המרחק עצום ולא כולל ירי רקטי מקלקיליה על כפר סבא וכוחות פלשתיניים בעיר העתיקה. 

על פי הפרסומים, במוצ"ש האחרון בני גנץ היה אמור לדחות את הזמנת הנשיא טראמפ כדי להתחמק מלהיות סטטיסט בהצגה של נתניהו. ברגע האחרון הוצע לגנץ להגיע לפגישה נפרדת עם טראמפ. בתקשורת ובמחנה רק־לא־ביבי מיהרו לחגוג את תמרון ההתחמקות של גנץ כמהלך מבריק. המציאות שונה. גנץ שירת את נתניהו. מפני שזה לא היה תרגיל. גנץ העניק גושפנקה למהלך האסטרטגי הגדול של נתניהו.

גנץ ומחנהו בפוליטיקה ובתקשורת הם קורבנות התעמולה של עצמם. כעת הם מחויבים לתוכנית הכוללת סיפוח השטח על פי הפרמטרים שנתניהו קבע. 

כדי להבין את אירועי השבוע, מומלץ להתנתק מתעמולת השנאה ולראות לאן חותר נתניהו בפועלו המדיני־פוליטי לאורך שנים, כלומר להניח שהאיש פועל מתוך שליחות, להבין מה הן מטרותיה ולאורן לבחון את האירועים האחרונים.

נתניהו נכנס לפוליטיקה לפני שהסכם אוסלו הנורא הגיע לעולם, ומאז הוא מנהל מלחמה מתמדת בקונספציית אוסלו, שמשמעה מדינה פלשתינית בגבולות 67', מה שנתניהו תופס ובצדק, כתעודת הפטירה של מדינת ישראל והחזון הציוני. 25 שנים נתניהו מנסה לתקן את נזקי אוסלו. זה התיקון הגדול. 

נתניהו לאורך שנות מנהיגותו מגלה דפוס קבוע, הוא מוכן לעשות ויתורים נקודתיים, מרגיזים, ויתורים שמטריפים את הבייס שלו, אך ורק עבור עניין אחד, לשמור על האסטרטגיה הגדולה שהיא מניעת הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67'. 

במשך שמונה שנים כראש ממשלה, במקביל לאובאמה כנשיא ארה"ב, נתניהו ניהל קרב בלימה מפואר בסוגיה הפלשתינית והצליח בו. בקרב הבלימה הזה, הקפאת הבנייה למשל, היתה תמרון הגנה על האינטרס האסטרטגי הגדול.

דוגמה נוספת היא הקרב שניהל נתניהו מול גישת ממשל אובאמה לאיראן ולתוכנית הגרעין שלה. במבחן התוצאה הקרב לא צלח, הסכם הגרעין נחתם בסיוע קולות עידוד מישראל. ביניהם, אחד בני גנץ ואחד יאיר לפיד. אך במאבקו העיקש, נתניהו הכשיר את הקרקע בארה"ב ובישראל למהפך שהגיע בהמשך. 

עם היבחרו של טראמפ זיהה נתניהו הזדמנות היסטורית, והוא הסתער עליה במלוא המרץ במתקפה מדינית אדירה. על הפרק עמדו שתי סוגיות שאותן רצה לשנות מן היסוד: איראן ומדינה פלשתינית בגבולות 1967.

בנושא האיראני הוא נחל הצלחה - ממשל טראמפ ביטל את עסקת הגרעין עם איראן והטיל עליה סנקציות חריפות. ישראל וארה"ב נתונות כרגע במערכה מול איראן שנמצאת בהתגוננות. בסוגיה הפלשתינית המטרה היתה תוכנית עם ארה"ב שתשבור את קונספציית אוסלו ביחס למדינה פלשתינית בגבולות 1967. תוכנית המאה ענתה על הצרכים.

אי אפשר לדעת מה יקרה לאחר הבחירות הקרובות, אך נתניהו פועל מתוך תחושת שליחות ודחיפות, והיה חשוב להציג את תוכנית המאה ולהציגה כעובדה כל עוד טראמפ נשיא.

סיפוח והחלת ריבונות - מי האמין שאלו יהיה מושגים רווחים ומציאותיים בישראל בכלל ובכחול לבן, המפלגה הגדולה של השמאל? העובדה החשובה היא שגנץ הגיע לבית הלבן והעניק את הלגיטימיות למהלך האסטרטגי הגדול של נתניהו, שנועד לחלץ את ישראל מטבעת החנק של אוסלו. גנץ מילא את תפקידו הקטן והחשוב באסטרטגיה הגדולה של נתניהו.

העובדה החשובה היא שגנץ הגיע לבית הלבן, ומילא את תפקידו הקטן והחשוב באסטרטגיה הגדולה של נתניהו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו