התגובה האירופית המתונה ואפילו המברכת על "תוכנית המאה" של הממשל האמריקני היא ראיה ברורה לשינוי הפרדיגמות ביחסו של העולם לסכסוך הערבי־ישראלי.
יתרה מכך: מאחר שהאירופאים היו אלה שמשנות ה־70 והלאה ייצגו במערב את תביעותיהם של הפלשתינים והגנו עליהן, לעיתים קרובות בקנאות רבה יותר מזו שהפגינו מדינות ערביות רבות - ייתכן שאנחנו עדים כאן לתחילתו של מהפך מדיני, שמשמעו היפרדות מקונספציות אירופיות מקובעות ביחס למזרח התיכון, שנוצרו משילוב בין אינטרסים כלכליים, תפיסות "רומנטיות" לגבי תרבויות ערב והאסלאם ואנטישמיות מסורתית וחדשה.
טראמפ שבר באמצעות "תוכנית המאה" את חוקי המשחק, שהיו מקובלים עד כה בזירה הבינלאומית, אשר האירופאים תרמו רבות לאימוצם: אין עוד גבולות 67' מקודשים, ירושלים כולה בירת ישראל, עמק הירדן הוא גבולה המזרחי של ישראל, ההתנחלויות לגיטימיות ויסופחו לשטחה של ישראל בתמורה לחילופי שטחים, ואין אזכור כלל של "זכות השיבה". בכך מורדים מהפרק חמישה עקרונות ברזל של הפלשתינים, שהיו מקובלים על האירופאים באופן הצהרתי או עקרוני ואפשרו לפלשתינים במשך עשרות שנים להנציח את הסכסוך - במימונם הנדיב של האירופאים. באופן כמעט פלאי, בריסל, ברלין ופריז לא הגיבו בדחיית התוכנית על עקרונותיה המהפכניים, ובירכו על כך שהיא מעניקה דחיפה מחודשת לתהליך משא ומתן, שנדמה היה כנמצא במצב של מוות קליני.
האירופאים אמנם אומרים שהם ילמדו ויבחנו את פרטי התוכנית האמריקנית וימתינו גם לראות את התגובות מהמזרח התיכון עצמו, אבל בהתחשב בעובדה שהפלשתינים כבר דחו את העסקה, נראה שלא רק למדינות ערב כבר נמאס מהסרבנות הפלשתינית התמידית. לאירופאים יש היום מספיק בעיות משלהם, חלקן קשור להגעתו של המזרח לאירופה בצורת פליטים, מהגרים בלתי חוקיים וטרור אסלאמיסטי.
התוכנית האמריקנית כוללת, מבחינתם של האירופאים, את נוסחת הקסם "שתי מדינות", שהפכה בפיהם מאז הסכמי אוסלו למנטרה קבועה. נראה שפחות אכפת לאירופאים מה יהיה אופיה המדויק של המדינה הפלשתינית המוצעת. אולי ניסיון השנים האחרונות כבר הבהיר להם שאם הדבר יהיה תלוי בפלשתינים, לא תוקם מדינה כזו, מאחר שהפלשתינים מעדיפים להמשיך להיות חברת סעד מושחתת, המקבלת תמיכה כספית, בעיקר מאירופה, כל עוד הסכסוך עם ישראל נמשך.
עם זאת, מתישהו הקהילייה הבינלאומית תצטרך לדרוש מהפלשתינים לקבל החלטות חשובות או לחדול מהטרדתה בבעיותיהם. כדי להגיע למצב כזה תידרש הפעלת מנופי לחצים על הפלשתינים - כלכליים ומדיניים. ארה"ב כבר מיישמת את המדיניות הזו. נראה שגם מדינות ערביות מובילות יירתמו לגישה.
וכך תגיע שעת המבחן לאירופאים: האם הם ימשיכו במדיניותם המסורתית של תמיכה ללא תנאים בסרבנות הפלשתינית, או שמא יצטרפו סוף־סוף לאלו הפועלים למצוא פתרון לסכסוך. גישתו הברורה של טראמפ כלפי איראן הבהירה לאירופאים שיכולתם לקדם תהליכים במזרח התיכון מוגבלת עד אפסית.
עדיף להיות לצידה של וושינגטון. איתות משמעותי ראשון מצידם לפלשתינים, שעליהם להתקדם, יהיה פעולה מואצת לחיסולה של סוכנות אונר"א ולהפיכתה לסוכנות סעד רגילה לפלשתינים לתקופת זמן מוגבלת. האירופאים יוכיחו בכך את רצינותם לגבי השגת שלום במזרח התיכון. או שלא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו