רק בישראל, בקשת חסינות שמוגשת במערכה הראשונה לא יורה במערכה השלישית אלא מתפוגגת ומותירה אחריה שובל ארוך של הררי מילים.
רק בישראל, כנסת שפיזרה עצמה לדעת, בפעם השלישית בתוך שנה, מתכנסת בעיצומה של מערכת בחירות לדיון מיוחד שכולו אוויר חם. גם לאחר שהובהר לכל שנושא הדיון העיקרי התאדה, ממשיכים חבריה בדיון, "ככה סתם, כאילו כלום", כי "ההצגה חייבת להימשך". בכל מחיר ובכל תנאי.
אילו היה ראש הממשלה רואה את הנולד, מוטב היה לו להימנע כליל מהגשת בקשת החסינות. היה ראוי גם מבחינה ערכית וציבורית. לא כל מה שניתן ומותר לעשות, ראוי וצריך להיעשות.
אבל נתניהו, ככל חשוד ונאשם, מאמין בחפותו ונלחם עליה בכל האמצעים שעומדים לרשותו: המשפטיים, הפוליטיים והתקשורתיים. גם אלה שלא תמיד פועלים לטובתו.
היועץ המשפטי היה צריך לנהוג אחרת. לא מפני שהחלטותיו עד כה אינן עומדות במבחן הביקורות המקצועיות או נגועות חס ושלום במשוא פנים, אלא מפני שבשונה מהחשודים שהוא מורה להעמידם לדין, הוא אמור לנהוג אחרת, בהיותו ניצב בפירמידת מערכת אכיפת חוק.
"הצדק", כבר נאמר יותר מפעם אחת, "חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות". בעניין הנראות, כשלה המערכת, בטובתה או שלא בטובתה, פעם אחר פעם. כך, בראיונות מיותרים לתקשורת ומשלוח הודעות דוא"ל שמוטב היה להן שלא נשלחו משנשלחו; כך, בהיעדרה מהארץ של פרקליטה בכירה בצוות בעיצומו של הליך השימוע; וכך, בהגשת כתב אישום שעות ספורות לאחר משיכת בקשת החסינות ובשעה שנתניהו שוהה בשליחות מדינית בחו"ל. הבקשה שהגישה אתמול הפרקליטות, להטיל חיסיון על חלק מחומר הראיות בתיקי נתניהו, אינה חריגה בנוף הפלילי, אך בעיני הציבור שאינו מורגל בפרטים גם היא תשחק לידי מתנגדי מערכת המשפט, ועלולה להוסיף הרבה שמן למדורת אובדן האמון הציבורי ברשויות אכיפת החוק.
דווקא בגלל כל אלה, החיפזון במקרה הזה, גם במקרה הזה, היה מן השטן. אבל הסבלנות במשרדי הפרקליטות לנוכח תעלולי הסניגורים כבר פקעה מזמן (ויש מי שדאג לכך, משיקוליו־שלו). במהירות שיא הגיעו מלשכת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה היישר אל הבניין שמעבר לכביש, בניין בית המשפט המחוזי בירושלים, שאליו הוגש, במצוות החוק, כתב האישום נגד ראש ממשלה מכהן, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל.
למען הסר ספק, יודגש שכל המהלכים, לרבות השגויים, שנעשו בפרשת העמדתו לדין של נתניהו עד כה, לא פגעו באופן מהותי בהליך עצמו. למרות הכותרות והרעש, מדובר, אם בכלל, במהלכים מינוריים שאינם בני השפעה ממשית ומהותית על ההליך עצמו. אך יש בהם כדי להותיר טעם רע בקרב רבים מבני הציבור שאינם בקיאים בניואנסים הדקים של סדר הדין הפלילי, וחבל שכך.
המבחן הבא בהקשר זה ניצב לפתחו של נשיא בית המשפט, שיצטרך לקבוע גם את הרכב השופטים, גם את מועד הקראת כתב האישום, מועד תחילת הדיונים והקצב שבו יתנהל המשפט.
למרות הסחבת המכוונת שנגרמה עד כה מצד הנאשמים, האינטרס של כל הצדדים, בעיקר של ראש ממשלה הטוען לחפותו, צריך להיות בירור מהיר ככל שניתן של המשפט וקבלת הכרעה בעניינו מוקדם ככל שניתן.
בנוסף, יש לזכור שמעבר לארגזי הראיות שמלווים את שלושת התיקים שותפים להם גם נאשמים נוספים, שגם להם ולסנגוריהם יש מה לומר בעניין מועד המשפט, קצבו ומשכו. וטרם דיברנו בזמן שדרוש לפרקליטי הצדדים להתכונן לכל ישיבה מראש, לעבד ולעכל את תוכנה לאחריה.
בקיצור, היה והמשפט ימוצה ויתנהל עד תומו, ללא קיצורי דרך (הנהוגים תדיר בהליכים פליליים בהסכמת שני הצדדים להליך) או הסדרי טיעון כאלה ואחרים, אנו צפויים לכמה חודשים טובים, אם לא שנים ארוכות, של משפט ארוך ומייגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו