ביקורת הגונה על החלטת הנשיא טראמפ לחסל את קאסם סולימאני מכירה בכך שיעד החיסול היה בן מוות. מדובר בגנרל אכזר במיוחד, יזם ויצירתי, קיצוני בעמדותיו, שהביא נזק רב בהתנהגותו, ואשר חיסולו עשוי להביא - לפחות לטווח קצר - להפסקת חלק מן המזימות שתכנן לבצע. הוויכוח האמיתי איננו בין מי שסבורים שמדובר באחד האנשים המסוכנים בעולם, לבין מי שסבורים שמדובר באדם ראוי שאסור היה לפגוע בו. הוויכוח נוגע להקשר.
הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA) שנחתם ב־2015 נועד לעצור את הפעילות האיראנית העלולה לשמש לפיתוח נשק גרעיני, בתמורה להפסקה חלקית של הסנקציות אשר הופעלו עד אז נגד איראן. זהו הסכם חשוב אך רחוק מלהיות מושלם, בין השאר משום שאינו מטפל בנושא הטילים העלולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים בעתיד, וגם לא בפעילותה החתרנית של איראן במקומות שונים בעולם. החשיבות הרבה של ההסכם מבחינת ביטחון ישראל היתה בכך שגרם לכך שהחלטה איראנית על פיתוח נשק גרעיני אמורה - בעקבות ההסכם - לארוך שנה עד שתתממש, וכך נעצר המרוץ האיראני לקיצור משך הזמן הזה לחודשים מעטים.
ראש הממשלה נתניהו העדיף את אי ההגעה להסכם על פני חתימה עליו, בגלל מה שאין בו. הוא לא הצליח לשכנע את ממשל אובאמה, אך הצליח לשכנע את יורשו, לבטל את ההסכם אם איראן לא תסכים לשנותו.
טראמפ שכנע את עצמו שהאיראנים לא יעמדו בעיצומים ויתחננו לשוב אל שולחן המשא ומתן, שבו הוא יוכל להכתיב את התנאים להסכם טוב הרבה יותר. הידיעות על הקשיים הכלכליים של איראן והמחאה העממית שם יצרו את הרושם שהאומה שהמציאה את השחמט מתקרבת אל שולחן המשא ומתן, ולא מעמדת כוח.
אלא שהתרחיש לא התממש, ותגובת איראן היתה הפעלת כוח מול אינטרסים אמריקניים: התקפה על מתקני הנפט הסעודיים, המצור על שגרירות ארה"ב בעיראק, והריגת אזרח אמריקני ופציעת שני חיילים אמריקנים בעיראק. שגיאתו הגדולה של טראמפ בנסיגה מהסכם הגרעין עם איראן הובילה לאלימות שהנשיא לא יכול היה לעבור עליה בשתיקה, וביום חמישי האחרון הוא החליט לבחור בחלופה הקיצונית ולחסל את האיש שאפשר היה לחסלו כבר פעמים רבות, ואשר הוחלט, בעבר, להימנע מכך, כדי שלא להביא להסלמה אלימה.
טעותו של טראמפ לא היתה בהריגת צדיק, אלא ביצירת המצב שלא הותיר לו ברירה אלא לאשר מהלך מסוג זה. הצלחת המהלך תהיה תלויה במחיר שהוא יגבה בתום 40 ימי האבל. כרגע עוד מוקדם להעריך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו