איראן היא איום אסטרטגי מסוג חדש

אחרי מאה שנים של עימות עם רדיקלים ערבים, מתייצב מול ישראל, לראשונה, אויב איראני מתוחכם ומסוכן לאין שיעור. גם כאשר נהנו מעדיפות מספרית, מעומק אסטרטגי ומהפתעה אופרטיבית, סבלו האויבים הערבים לדורותיהם מחולשת חברתם ומכישלונה בהתמודדות עם העולם המודרני. חולשת החברה הערבית הבטיחה לישראל הצלחות במאבק הלאומי הכולל, גם כאשר נתקלה בעדיפותם המופלגת בתחום המשאבים הפוליטיים והכלכליים.

באיראן מדובר אמנם במשטר מדכא, חולני וברברי, הנחוש להבטיח לעצמו הישגים הגמוניים באזור גם על חשבון רווחת אזרחיו; אלא שהמשטר הזה מגייס למאבקיו בהצלחה את משאביה הגדולים והמתקדמים של חברה מרשימה, וניחן בעצמו ביכולות חשובות של תכנון אסטרטגי ונחישות פעולה. ישראל לא ניצבה מעולם מול צירוף מסוכן כזה המכונן ביעילות, בשיטתיות ובתחכום מסד אזורי המסכן, מניה וביה, את קיומה. 

איראן מודעת לחולשתן המבנית של מדינות ערב וחותרת בשיטתיות להגמוניה אזורית על חשבונן. היא חותרת להבטיח לעצמה שליטה על מקורות האנרגיה של המפרץ הפרסי ועל נתיבי הסחר באזור, באופן שמעמדה כמעצמה אזורית יקרין גם על הזירה הגלובלית. לצורך זה בנתה לעצמה, בעזרת כוחות מקומיים - שיעיים ואחרים - מעמד איתן בלבנון, בסוריה, בעיראק ובתימן, בתנאים של עלות אסטרטגית נמוכה יחסית, ותועלת אסטרטגית גבוהה עד מאוד. את יכולותיה המדעיות והטכנולוגיות הצליחה לרתום גם לתחומי הגרעין והטילים הבליסטיים, וגם בתחומים המתקדמים יחסית של הכלים הקונבנציונליים. במקביל, כוננה רשת גלובלית של תשתיות טרור רדומות, בהיקף ובעומק חסרי תקדים. כל אלה נועדו, בשלב הנוכחי, להרתיע את מי שיעמוד בדרכה להגמוניה אזורית, או לגבות ממנו מחיר בלתי נסבל על התערבותו.

האיבה הקיצונית לישראל נשענת לא רק על מחויבות אידיאולוגית עמוקה, אלא גם על שיקול אסטרטגי מחושב. רק ישראל, בעיקר אם היא מגובה בנחישות אמריקנית,  יכולה לבלום את האמביציות ההגמוניות של איראן. רק היא חזקה ונחרצת דיה לעצור באיבו תהליך של שליטה איראנית בכל הצמתים החשובים של האזור, שיעמיד את ישראל בסכנה קיומית לראשונה מאז 1948. ארצות הברית לא תשלח את חייליה להילחם, אירופה בלתי רלוונטית כתמיד, ולמעצמות אחרות אין מוטיבציה למעורבות בפרופיל גבוה בתהליך מתמשך ומוסווה המשתמש בתבונה בכוחות מקומיים. 

כדי להרתיע את ישראל, פועלת איראן גם לקידום תוכנית הגרעין הצבאית, לרבות אמצעי השילוח, וגם כדי לכונן בחזית הצפון, בעלות נמוכה, איום מאסיבי על מרכזי האוכלוסייה של ישראל. בטהרן מניחים כי ישראל תירתע בשל כך מלפעול נגד ההגמוניה האיראנית, גם כאשר תראה במהלכיה סכנה מיידית וחמורה, למשל בהשתלטות על ירדן. שליטיה מניחים כי ישראל תירתע מהתערבות אם תדע שהעלות תהיה אלפי טילים מדויקים, ארוכי טווח וכבדי ראש־קרב על גוש דן, שירוו את הגנת הטילים של ישראל ויפגעו מאוד בסיפור ההצלחה של המדינה היהודית. 

את האפשרות הזו מנסה ישראל למנוע בשנתיים האחרונות במאות תקיפות בסוריה ובעיראק, ובמגוון אמצעים חשאיים. מדובר למעשה במלחמת מנע, שבה מקובל בהסכמה לאומית רחבה מאוד בישראל כי אל מול החלופה הריאלית, ראוי אפילו להסתכן בהידרדרות למלחמה נרחבת עם איראן. החלופות הן שתיים: המשך המאבק הנוכחי, בתבונה ובריסון הנדרשים, למרות סכנת ההידרדרות למלחמה קשה עכשיו, או מלחמה קשה לאין שיעור, המסכנת את עצם קיומה של ישראל, כאשר איראן תשלים את הכנותיה.

בשלב הנוכחי רוב היתרונות הם של ישראל: עליונות צבאית בזירה הקרובה, תמיכה אמריקנית, גיבוי בהסתר של מדינות ערב החשובות ומצוקה כלכלית ופוליטית באיראן. אם תצליח איראן להשלים את הכנותיה, ייטה המאזן באופן דרמטי לרעת ישראל.

ד"ר דן שיפטן הוא ראש התוכנית הבינלאומית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו