פסיקתו של בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי, המחייבת את כל 28 מדינות האיחוד לסמן מוצרים ישראליים שמקורם מעבר לקו הירוק, הראתה שוב לעולם את סדרי העדיפויות המוזרים של האיחוד בתחום זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.
האירופים והארגונים שאותם הם מממנים מעולם לא החליטו על סימון מוצרים מאזורים אחרים שנויים במחלוקת, דוגמת צפון קפריסין, סהרה המערבית ועשרות נוספים, וחברות האיחוד אף מעבירות כספים והשקעות לשטחים אלו. כל דיון שעסק בסכסוכים אחרים ולא בסכסוך הערבי־ישראלי, הסתיים בדחיית הרעיון לסמן מוצרים.
הסיבה לכך היא שהכרעת בית הדין האירופי קשורה באופן ישיר לקמפיין ארגוני ה־BDS נגד ישראל. זה לא סתם "סימון"; כל חרם מתחיל בסימון המוחרמים. ההוכחה לכך נעוצה בשורת מהלכים של ארגונים במימון אירופי, שקידמו את הטענה כי הסימון הוא תחילתו של חרם מתגלגל - עם השלכות ברורות ומכוונות לכלכלה הישראלית שבתוך הקו הירוק.
מחקר של NGO Monitor מצביע על קואליציה רחבה של ארגוני חברה אזרחית הפועלים לממש את אידיאולוגיית החרם באמצעות סימון. כבר ב־2012, למשל, דרשו ארגוני פיתוח כנסייתיים במימון אירופי "סימון מדויק של מוצרי התנחלויות כצעד ראשוני", והמליצו להחריף את הסנקציות עד כדי "איסור מוחלט על יבוא של מוצרי התנחלויות... ואיסור על העברות כספים להתנחלויות ולפעילויות קשורות". שם הקוד "פעילויות קשורות", אגב, כולל גם פעולות של עסקים ישראלים ובינלאומיים שכלל אינן קשורות לקו הירוק.
אסטרטגיה זו מתבטאת היטב ב"פלטפורמה של ארגונים צרפתים למען פלשתין" - ארגון גג של 40 ארגוני חברה אזרחית בצרפת. מייד לאחר החלטת ממשלת צרפת לאמץ את המלצות הנציבות האירופית מ־2015 לסימון מוצרים, מיהרה ה"פלטפורמה" לתבוע קרדיט על המהלך, זאת אומרת שהארגון שניכס לעצמו את החלטת בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי, הוא אחד מארגוני ה־BDS המובילים בצרפת.
אף שהפלטפורמה טוענת כי הקמפיינים שלה "אינם חלק מתנועת החרם", נשיאה, קלוד לאוסטיק, אמר בראיון כי "אנחנו בוודאי תומכים בה". בדו"ח שהוא וארגוני חרם נוספים פרסמו ביוני 2018, הם קוראים לחברות צרפתיות כמו Systra ,Egis, ו־Alstom "לפרוש מהחוזים שלהם עם הרשויות הישראליות", ולממשלת צרפת "לנקוט בכל האמצעים על מנת לוודא שהחברות SNCF ,RATP, ו־CDC פורשות מהחוזים שלהן".
ארגון חרם נוסף שפועל לצד הפלטפורמה הוא FIDH (הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם). יחד, הם הקימו בצרפת את קמפיין "נוצר באי חוקיות", הקורא לממשלת צרפת לנתק את קשריה הכלכליים עם "ההתנחלויות הישראליות" וכל עסק שיש לו נגיעה אליהן. דרישות הקמפיין כוללות איסור יבוא מוצרים מיישובים אלו לצרפת, שכנוע חברות צרפתיות "לא להשקיע בהתנחלויות", ומתן מידע לתיירים על מנת "להבטיח שיימנעו מתמיכה בחברות או באתרי תיירות הממוקמים בהתנחלויות".
מכבסת המילים נועדה להסיט את הדיון מהמטרה האמיתית: חרם מלא על ישראל, ללא שום כוונה להביא לדו־קיום באזור או לקידום זכויות אדם. הרי מהלכים אלו גם יפגעו בפרנסתם של פלשתינים, אך בכיר אירופי הצדיק זאת באומרו כי האירופים "מצרים על כך, אולם צריך להביט בתמונה הרחבה".
כאשר האיחוד החליט בשנת 2015 להמליץ על סימון מוצרים ישראליים מיהודה ושומרון, רמת הגולן ומזרח ירושלים, היתה טענתו של שגריר האיחוד דאז שמדובר ב"עניין טכני". לפני יומיים, הבהיר שגריר האיחוד הנוכחי כי החלטת בית המשפט משקפת "חלק ממדיניות הצרכנות של האיחוד האירופי". יש לשאול, אם סיוע ומימון קמפיין החרם נגד ישראל, פגיעה ברווחת הפלשתינים, אפליה על רקע מוצא ולאום ורצון עז להחזיר את הגולן לארגוני טרור ששולטים במה שהיה פעם סוריה - הם גם עניינים טכניים וחלק מתרבות הצריכה האירופית.
איתי ראובני הוא מנהל מחלקת תקשורת במכון המחקר NGO Monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו