נאומו של ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, בעצרת האו"ם בחודש שעבר, כלל כהרגלו התקפה חריפה על ישראל והפעם הזו גם על בעלת בריתה, ארצות הברית, על שזו תומכת בלא סייג בישראל ואף הכירה בירושלים כבירתה. בנאומו איים גם אבו מאזן כי באם תממש ממשלת ישראל את כוונתה לספח את בקעת הירדן הוא ייסוג מן ההסכמים שעליהם חתומה הרשות עם ישראל ולצד זאת הכריז כי יוסיף לשלם משכורות וקצבאות למשפחות מחבלים שנהרגו או כאלו המצויים בבתי כלא בישראל.
אבל לצד כל זה הפתיע אבו מאזן כשהודיע כי עם שובו לרמאללה הוא מתכוון להכריז על בחירות לנשיאות הרשות ולפרלמנט הפלשתיני. כזכור, הבחירות הקודמות שהעלו את אבו מאזן אל כס הנשיא התקיימו בינואר 2005, לפני קרוב ל־15 שנים, ואילו הבחירות לפרלמנט, אשר פוזר בינתים על ידו, התקיימו בינואר 2006.
אין זו הפעם הראשונה שאבו מאזן מבטיח בחירות, הגם שבשנים האחרונות הוא החליף את "איום הבחירות" באיום כי "יחזיר את המפתחות" ויכריז על פירוקה של הרשות הפלשתינית, באם ישראל לא תענה לתביעותיו.
למותר לציין כי מדובר בהבטחות ובאיומים ריקים מתוכן. אחרי הכל, לא לחינם נמנע אבו מאזן זה קרוב ל־15 שנים מלקיים בחירות. הוא יודע אל נכון, ועל כך מעידים גם סקרי דעת קהל ביהודה ושומרון וברצועה, כי התמיכה בו וברשות הפלשתינית מצויה בשפל וכי הוא עלול להפסיד בבחירות לתנועת חמאס.
ובכל זאת, אבו מאזן מוסיף לאיים. איומיו להתפטר מתפקידו ולפרק את הרשות הפלשתינית אך גם ההבטחה שלו לקיים בחירות, שבנסיבות הנוכחיות יביאו בוודאות לאובדן השלטון, הם בעצם שני צידיו של אותו מטבע. הם מבטאים מצוקה וגם אובדן כיוון ודרך, ונועדו לנסות ולהיחלץ מהמבוי הסתום שבו מצוי אבו מאזן האיש, ארגון אש"ף שבראשו הוא עומד, וממילא הרשות הפלשתינית, ויהיה מי שיאמר גם התנועה הלאומית הפלשתינית.
דבריו של אבו מאזן לא נועדו לאוזני בני עמו שאיבדו זה מכבר את אמונם בו וברשות שבראשה הוא עומד. תחת זאת הוא כיוון את דבריו לקהילה הבינלאומית בציפייה כי זו תתגייס לצידו ותכפה על ישראל לקבל את דרישותיו. אבל כך לא קרה בעבר וגם לא יקרה בעתיד. לעולם נמאס מן הסכסוך הישראלי־פלשתיני ולכן מה שהיה הוא שיהיה, עד לנאום "ההתפטרות" או "הבחירות" הבא של אבו מאזן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
