להציל את הסכם השלום עם ירדן

בעוד שבועות אחדים נציין 25 שנה להסכם השלום עם ירדן. קדמו לכך קשרים חסויים עם בית המלוכה ההאשמי, שהחלו עוד בימי טרום העצמאות. כיום הקשרים עם הארמון הירדני מצומצמים. השלום עם הממלכה ממזרח שונה במהותו מהשלום עם מצרים. אף שהשלום עם שכנתנו מדרום מוגדר כ"קר" ברמה הבילטרלית, הוא השיג את מטרתו: יותר מ־40 שנה אין עימותים צבאיים בין שתי המדינות.

בין השאר, מטרת השלום עם ירדן היתה לבנות פרויקטים משותפים שייטיבו עם אוכלוסיות שתי המדינות. הגבול הירדני הוא הארוך ביותר, ומפעלים משותפים היו מסייעים לשמור עליו. שאיפה זו הושגה רק בחלקה. פרויקטים רבים שהוצעו נשארו מיותמים. האיגודים המקצועיים הירדניים מונעים כל קשר עם ישראל, והפרלמנט הירדני קורא השכם והערב לבטל את הסכם השלום ולגרש את השגריר הישראלי. התקשורת הירדנית ביקורתית למדי ביחס להסכם, ורמת האמון בין המנהיגים היא בשפל.

שתי המדינות מכירות בכך שהסכם השלום משרת אינטרס הדדי והוא בעל חשיבות אסטרטגית לנוכח הטלטלות במזרח התיכון, אך שתיהן לא עושות מספיק כדי לתחזק אותו ולמנוע הידרדרות ביחסים. על ישראל לגלות רגישות לחולשתה של הממלכה, לבעיותיו של המלך ולרגישויות השונות: הסוגיה הפלשתינית, הר הבית, הפליטים הסורים והמאבק בטרור. הדבר מחייב הגמשת עמדות והימנעות מפרובוקציות ומהצהרות מיותרות. ירושלים גם צריכה לפעול בוושינגטון כדי לרכך את עמדת הממשל כלפי הממלכה; לארה"ב עדיין אין שגריר ברבת עמון. ולבסוף, יש להציע פרויקטים משותפים בתחום האנרגיה, הטכנולוגיה והמדע, להרחיב את השטח בנמל חיפה ולאפשר הגדלת היצוא הירדני לנוכח סגירת הגבול הסורי. 

גם המלך יכול לגלות מעט יותר רגישות: לפשט הליכים ביורוקרטיים כדי לאפשר לאנשי עסקים ירדנים לבקר בישראל. עליו להגיב בתקיפות לחבר הפרלמנט הקורא לפוצץ את צינורות הגז הישראלי לירדן. ובמיוחד, על המלך להאריך את המשטר הייחודי במובלעת צופר ונהריים, כלשון ההסכם שנחתם לפני 25 שנה, ולתת לחקלאים הישראלים להמשיך לעבד את אדמותיהם. טוב יעשה אם ימתן את ביקורתו כלפי ישראל, כפי שנהג בנאומו האחרון בעצרת הכללית של האו"ם, ויבהיר לציבור הרחב את יתרונות השלום המשרת את האינטרס הירדני. שחרור הקיטור של הציבור והקיצונים מתגלה לאיטו כמדיניות של חרב פיפיות. 

וברמה המיידית, על שתי המדינות להקים בדחיפות צוותים בהובלת משרדי החוץ, שיבחנו מה אפשר לעשות בטווח הקרוב כדי למנוע הידרדרות נוספת ביחסים. 

יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים וכיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו