בהנחה שמפת המנדטים במועד ב' לא משתנה באופן דרמטי מזו שהושגה במועד א', האם מהלכו של ליברמן או הצהרתו של איימן עודה, העניקו לכחול לבן סיכוי ממשי להוביל מהפך פוליטי?
רבים בגוש המרכז־שמאל בונים על אפשרות לממשלת שמאל־מרכז, אולי בסיוע של כמה פליטים מהמחנה הלאומי. מבחינתם, אחרי ההצהרה של עודה, הרשימה המשותפת "בכיס", לפחות בצורת תמיכה מבחוץ. הם רק שוכחים שמו"מ קואליציוני לא נגמר בחלוקת תיקים, אלא מחייב הסכמה על קווי היסוד של הממשלה. האם ח"כ האוזר ייתן יד לביטול חוק הלאום לדרישת עודה? האם גנץ יכול לסמוך על תמיכת הרשימה המשותפת למבצע הכרעה בעזה? קשה להאמין גם שעמיר פרץ וניצן הורוביץ רואים את מה שבוגי יעלון ויועז הנדל רואים, כשהם מוכנים לפזול הכי שמאלה שלהם. מי שבונה על תרחיש כזה, צופה במציאות הפוליטית דרך משקפת סגורה: לא יהיו קווי יסוד, כי אין באמת גוש מרכז־שמאל קוהרנטי, כשחלק משמעותי שלו מאוכלס בעריקי המחנה הלאומי.
זה מביא אותנו לתסריט שני: מהלך להקמת ממשלת אחדות לאומית של ליכוד־כחול לבן, כשליברמן השושבין. "לא נשב בשום ממשלה אחרת", הוא התחייב אתמול באירוע שבתרבות, אבל בכחול לבן מוכנים לכך רק בתנאי שנתניהו בחוץ. ואכן, חרושת דיבורי ה"נשב עם הליכוד אבל בלי נתניהו" יצרו רושם של מזימה שקטה להכשלת נתניהו, לפני או אחרי ניסיון הרכבת קואליציה, כך שהתפקיד יוטל על ח"כ אחר מהליכוד, וכך תושג ממשלת אחדות לאומית, אולי אפילו ברוטציה.
גם זה תסריט קצר־רואי, כי מי שיוביל מהלך לכניסה של הליכוד לממשלת אחדות עם ליברמן־לפיד, מחסל למעשה את אחד הנכסים החשובים שיש לליכוד - הברית ההיסטורית עם החרדים. צריך להיות ברור לו שבבחירות שיבואו לאחר מכן, הוא עצמו כמועמד, והליכוד כמפלגה, כבר לא יוכלו לבנות כבעבר על המפלגות החרדיות (באופן אירוני, אגב, היחיד שיכול ללכת למהלך של ממשלת אחדות ולתת לחרדים את התחושה שהאינטרסים שלהם מובטחים - הוא נתניהו).
מעבר לכך, התמיכה ברחוב הליכודי בנתניהו בשיאה, ומי שיסמן את עצמו כמוביל "פוטש" או איזה מהלך כלנתריסטי אחר נגד נתניהו - מבטיח לעצמו אולי כמה שנים בכנסת, אבל גוזר על עצמו נידוי לצמיתות ברחוב הליכודי. סביר להניח שאפילו בנט ושקד לא יצטרפו לממשלה שבושלה במהלך כזה, ולמעשה, כל מי שלוטש עיניים להנהגת המחנה הלאומי, מבין את המשמעות ארוכת הטווח של התרגיל.
אז קואליציית מרכז־שמאל אינה מעשית, וגם על פוטש בליכוד לא מומלץ לבנות. הסיכוי היחידי שמישהו בכחול לבן יראה את שולחן הממשלה, הוא בחבירה לנתניהו. נהיה ספציפיים: פירוק של כחול לבן, וכניסה של בני גנץ ו"חוסן לישראל" לממשלת המחנה הלאומי. בניגוד לאחרים בגוש המרכז־שמאל, שמתחרים מי רץ רחוק יותר מהקונצנזוס, דומה שהוא דווקא מאותת על רצונו לחזור לשפיות ישראלית. אה, וקיימת עוד אפשרות לא בלתי סבירה: שנתניהו משיג 61 בלעדיהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו