בימים שנותרו עד לבחירות, מגיעות לפתחנו שתי ידיעות הנתפסות בעייתיות, אם לא יותר מכך, עבור לשכת רה"מ. שתיהן הגיעו מביאריץ, צרפת, שבה התכנסו שבע המדינות המתועשות בסוף השבוע האחרון. האחת קשורה באפשרות שבשולי דיוני העצרת הכללית של האו"ם בחודש הבא תתקיים פגישה בין נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לבין נשיא איראן, חסן רוחאני. השנייה - דבריו של טראמפ על כך ש"עסקת המאה" שלו אולי תוצג בפני הצדדים עוד לפני הבחירות בישראל, בניגוד למה שאמר לאחרונה.
גם מי שמאמין כי טראמפ מתואם עם נתניהו, יתקשה לחשוב כי היה תיאום ביניהם בשני הנושאים הכבדים הללו. נתניהו מאמין שהדרך הנכונה לטפל באיראנים היא להקשות עליהם ככל האפשר באמצעות סנקציות, הקפאות כספים וחרמות, עד שיהיו מוכנים לקבל את העמידה בדרישות ארה"ב - הן בנושא הגרעיני והן בנושאים שלא נדונו במו"מ שהוביל להסכם. הידברות פומבית, המעניקה לגיטימציה למשטר האיראני וקיום מו"מ מבלי שאיראן נענית לתנאים הבסיסיים של ארה"ב, נתפסת כפגיעה קשה במדיניות שנוהלה על ידי ממשל טראמפ עד כה, ואשר הושפעה, לא מעט, מתפיסתו של נתניהו.
דילמות נוספות. רה"מ נתניהו עם הרמטכ"ל כוכבי // צילום: חיים צח/לע"מ
מדברי טראמפ בנושא זה בביאריץ אפשר ללמוד כי כדי להסביר את נכונותו לפסגה כזו, הוא מרגיש צורך לתאר את השיפור שחל בהתנהגותם של רוחאני ואנשיו. "איראן", אמר, "איננה אותה מדינה שהיתה לפני שנתיים וחצי, כשנכנסתי לתפקיד. אז היא היתה מדינת הטרור מספר אחת". כלומר - הנשיא סבור כי היתה זו מדיניותו שהצליחה לשנות את אופייה של איראן, היא שוב איננה מדינת הטרור הראשונה בעולם, ולכן יש אפשרות לקיום הידברות איתה. לא זאת אף זאת, הוא הכריז כי הוא "רוצה את איראן חזקה", אינו רוצה להחליף את משטרה ומעוניין שמדינות אחרות יעניקו לה קווי אשראי(!). עד עכשיו נחשב ראש הממשלה למי שעומד בראש הקואליציה הסמויה במזרח התיכון נגד איראן, ומי שמעמיד את הקואליציה הזו לרשות אמריקה. לכאורה, הדיבור על פסגה (שלא לדבר על מימושה) עלול לערער זאת.
אני יכול להניח כי אמירתו של טראמפ על דחיית הצגתה של תוכניתו המדינית למזרח התיכון הקלה על נתניהו. אם תוצג התוכנית, יהיה חייב להגיב עליה. אם יקבלה, אפילו תוך הסתייגויות, כבסיס למו"מ עתידי, יעלה עליו את חמת הימין, ואם יבקר אותה, יאבד את טראמפ. הוא היה יכול לוותר על התוכנית כולה, ואם אין ברירה - להתייחס אליה רק אם יחזור לתפקידו לאחר הבחירות ויצליח להקים קואליציה. הצגת התוכנית עשויה להעניק יתרון ליריביו מכחול לבן, אשר, כנראה, לא תהיה להם שום סיבה שלא לחבקה.
אבל דבריו של טראמפ, תזזיתיים ככל שיהיו, גם מהווים הזדמנות. במקום לעשות מאמצים עליונים למנוע פסגה שכזו בניו יורק, יכולה הממשלה להציע לטראמפ נקודות לדיון הן באשר לתחום הטילים הבליסטיים, והן באשר למעורבות הקונקרטית של איראן בטרור העולמי, ובעיקר בגיבוי ובסיוע שהיא מעניקה לארגוני טרור באזורנו ובאשר לנוכחותה בסוריה. ככל שהנקודות הללו יהיו מפורטות יותר וממוקדות יותר, יש סיכוי שיהפכו חלק מן המשא המתן שבין המעצמה היחידה בעולם לבין המשטר האיראני, מה שעשוי לשרת את האינטרס הביטחוני הישראלי.
ובאשר ל"עסקת" המאה, בהנחה שהליכוד מעדיף ממשלת אחדות לאומית על פני תלות בגורמים הקיצוניים מימינו, עשויה התוכנית (אם היא באמת קיימת) להוות את המצע הרך ביותר להקמתה של ממשלה רחבה לאחר בחירות, אם כתירוץ ואם כסיבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו