אירועי הימים האחרונים ממחישים ביתר שאת את השאלה המרכזית של הבחירות הקרובות: האם יצליחו מפלגות השמאל־מרכז להרכיב עם הרשימות הערביות גוש חוסם־נתניהו? המגעים ליצירת גוש כזה כבר מתנהלים לנגד עינינו, כשכל אחד מהצדדים מסמן עמדות ומשרטט את תנאיו לחיבור העתידי.
במחנה האנטי־ציוני הפך חבר הכנסת איימן עודה לנושא ונותן העיקרי. אין להתפלא על כך - ליו"ר מפלגת חד"ש נוצרה תדמית מתונה יותר מאשר לעמיתו ח"כ אחמד טיבי, ראש סיעת תע"ל. גם אם למיתוג הזה אין הרבה על מה להתבסס (שניהם חולמים באותה מידה על פירוק המדינה היהודית), ברור שהיחצנים של יאיר לפיד ובני גנץ מעדיפים לברוח מחיבוק הדוב של מי ששירת כיועצו הנאמן של יאסר ערפאת. עודה, לעומת זאת, לא רק מסתפק בקביעה שהברית בינו לבין גנץ־לפיד היא החלופה היחידה לממשלת ימין - הוא כבר עובד על סעיפיה השונים של הברית.
בהיותו פוליטיקאי משופשף, מבין יו"ר חד"ש כי דרושים שני תנאים מצטברים להצלחת תוכניתו: התנאי הראשון מתייחס לתקופה שלפני הבחירות - אסור שהחבירה של ה"כחול לבן" של גנץ ל"ירוק־אדום־שחור" של המפלגות הערביות תהיה פומבית. הבוחרים שגנץ מנסה למשוך אינם ששים במיוחד לראות ממשלה שמהלכיה מושפעים מתערובת של קומוניסטים, אסלאמיסטים ולאומנים ערבים. כדי לעמוד בתנאי הזה, ינסו שני הצדדים להמעיט בערכו של החיבור ביניהם, וישתיקו כל התבטאות החושפת את האינטרס המשותף והברור המקשר ביניהם, הכל במטרה לשמור על תחפושת המרכז של גנץ. בעייתם קשורה בכך שלא ניתן להבטיח את משמעת השתיקה באופן הרמטי. פה ושם תצוצנה תקלות ופליטות פה, כמו האמירה מלשכתו של אבו מאזן על העדפתו לגנץ.
התנאי השני מתייחס לתקופה שלאחר הבחירות, לימים שבין ההצבעה להיוועצות הנשיא בנציגי הרשימות. המפלגות הערביות יצטרכו לרסן את תאבונן ולא להפריז בדרישות מבעלי בריתם בכחול לבן. אמנם, בלעדיהן אין לגנץ סיכוי לקבל את מבוקשו מהנשיא, אך אם יפריזו וידרשו מגנץ יותר מדי, יכשילו את יכולתו להסכים. מסתבר שיו"ר חד"ש כבר מבין זאת ומגבש רשימה של דרישות, המבוססות על תקדימי 1992 ו־1999. מה יהיה על גנץ לתת לו תמורת ההמלצה לנשיא? הנה הרשימה "הצנועה" והלא מלאה, כפי שעודה עצמו מסמן: חזרה למתווה של מסירת שטחים לרשות הפלשתינית, הקפאת המאבק הממשלתי בהשתלטות הערבית על אדמות המדינה, תקצוב מאסיבי של הרשויות הערביות ללא כל התניה בניהול תקין, וכמובן ביטול חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
אם מישהו חושב שתסריט זה הוא סיוט דמיוני, מומלץ שיעיין בטור שיו"ר חד"ש פרסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס", ובו פירט את התשתית הרעיונית להמלצה עתידית של הרשימות האנטי־ציוניות להטיל את הרכבת הממשלה על גנץ. השיטה הזאת עבדה עם רבין, הוא נזכר בערגה בימי הסכמי אוסלו: המפלגות הערביות נתנו את התמיכה, וראש הממשלה מן השמאל סיפק את הנסיגה. זאת בדיוק הנוסחה שעליה הצמד עודה וטיבי יעבדו גם הפעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו