בשנים האחרונות הציבור הישראלי כה הורגל להישגים בינלאומיים, שהאחרון עבר כמעט מבלי משים. הקונסוליה האמריקנית בירושלים, שתפקדה במשך שנים כ"שגרירות ארה"ב לפלשתינים", נסגרה בצעד ברור שהשלים את ההכרה האמריקנית בבירתנו. סגירת הקונסוליה לא לוותה בטקסים ובחגיגות פומביות, אך ראוי שהישראלים יעריכו את משמעויותיה הסמליות והמעשיות: מעכשיו הממשל האמריקני מסרב לראות בפלשתינים ישות מדינית בעלת אחיזה בירושלים.
בכך עבר מן העולם המצב הבלתי מתקבל על הדעת, שבו ארה"ב החזיקה הלכה למעשה בשתי נציגויות נפרדות - אחת ליהודים ואחת לערביי מזרח ירושלים, שומרון ויהודה - ובכך רמזה לאי־הסכמה לתביעות מדיניות של ישראל באשר לשליטתה בעיר הבירה ובחבלי הארץ ששוחררו ב־67'.
נוסף על ההשלכות המדיניות של המהלך האמריקני, הוא מספק הזדמנות לבחון את הדוקטרינה הבינלאומית של נתניהו, שהצמיחה לישראל פירות רבים וטובים. בניגוד לעצות משמאל, רה"מ פסל את הגישה שתלתה את המעמד הבינלאומי של ישראל בוויתוריה לערבים. השמאל טען שישראל הנסוגה והמוותרת תזכה לתמיכת העמים.
מעבר לפגם המוסרי בגישה זו ולטיעון ששום מדינה אחרת לא מתפתה להפקיר את האינטרסים שלה תמורת "ליטוף" בינלאומי חולף, הרי הניסיון לקנות את תמיכת העולם בנכונות למסור את חלקי הארץ לאויב כשל כישלון חרוץ. הניסיון הזה דמה לצריכת סם - בטווח הקצר הוא סיפק את האשליה שהנה ישראל הופכת ליקירת העולם, אבל ככל שהשפעת הסם התפוגגה, כך התברר שהאשליה של אהדה בינלאומית זקוקה לאחזקה באמצעות עוד מנות, כלומר עוד נסיגות. התוצאה היתה הרסנית: הוויתורים ברוח אוסלו גבו מישראל לא רק מחיר דמים; המעמד הבינלאומי של המדינה היהודית נסדק ונפגם דווקא בעקבות להיטותה לנסיגות.
נתניהו טען תמיד ההפך - רק ישראל חזקה, העומדת על זכויותיה הלגיטימיות ומפתחת עוצמות מגוונות, תיראה בעיני מדינות העולם כבעלת ברית ושותפה כדאית. השנים שחלפו הוכיחו את צדקתו. חזו לנו "צונאמי מדיני"? במקום זאת קיבלנו גלי אהדה שמגיעים מכל רחבי הגלובוס. ישראל המוותרת הצטיירה בעיני אחרים כמשענת קנה רצוץ, כמניה שלא כדאי להשקיע בה, משום שאפילו מנהליה לא האמינו בצדקתה וחיפשו לרצות במשא ומתן את הקמים עליה.
ישראל של נתניהו נתפסת כמעצמה בעלת אורך רוח ואורך נשימה, שמאפשרים לה לעמוד בפני התקפות צבאיות ותעמולתיות מצד אחד, ולאותת על נכונות לחפש אינטרסים משותפים עם מי שזונח את התקווה להכריע אותה מצד שני.
השנים שעברו מאז אוסלו התאפיינו בגמילה ובבלימה: ראשית, גמילה מתהליך אוסלו, ובהמשך בלימת המאמצים של מנהיגי העולם - מאובאמה ועד מרקל - לכפות עלינו המשך נסיגות. אם נמשיך כך, במוקדם או במאוחר, רוב השחקנים המובילים בזירה העולמית יקבלו את עמדותינו. דוקטרינת נתניהו עובדת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו