הטרור מילא לא פעם תפקיד מרכזי במערכות הבחירות בישראל. רצח הלנה ראפ בבת ים היה אחת הסיבות המרכזיות להפסד של יצחק שמיר בבחירות ב־1992, וגל פיגועי האוטובוסים של חמאס היה המרכיב המכריע בהפסדו של שמעון פרס ב־1996. גם מערכות הבחירות שהתקיימו במחצית הראשונה של העשור הקודם עמדו בצל הפיגועים של האינתיפאדה השנייה. יותר מאלף הרוגים, אלפי פצועים והיעדר תחושת ביטחון היו מרכיב ראשון בהחלטת הבוחר איזה פתק לשים בקלפי.
בשנים האחרונות המגמה השתנתה מעט. הטרור הפלשתיני ביו"ש נוצח, והטרור הפלשתיני בעזה נשלט בעקבות סדרת מערכות צבאיות. הקשב הביטחוני עבר לזירה הצפונית - למשולש איראן־סוריה־חיזבאללה - אבל גם הוא מוסגר לממדיו הראויים: בעוד העולם הערבי היה נתון בסחרור כתוצאה ממהפכות ומלחמות פנימיות, ישראל צמחה ופרחה והתבלטה כאי של שפיות באזור של טירוף.
הערכת אמ"ן ל־2019, שפורסמה השבוע, קובעת כי המגמות המרכזיות האלה לא השתנו. ישראל עדיין חזקה בהרבה מיריבותיה - ונהנית ממעמד של מעצמה אזורית. הסבירות שמישהו יחליט ליזום מלחמה נותרה נמוכה, ולישראל יש עדיין מרחב תמרון משמעותי שמאפשר לה לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה תוך יכולת ליטול סיכונים לא מבוטלים.
ולמרות זאת, נתון אחד השתנה דרמטית מאז ההערכה שפורסמה בראשית השנה הקודמת: הזירה הפלשתינית. המצב בעזה וביו"ש מעלה דרמטית את הסיכוי לעימות צבאי, ואמ"ן מעריך אותו בסבירות גבוהה. זה עשוי לקרות במישרין מול עזה, שנאנקת תחת מצב כלכלי קשה וייאוש כללי ומחפשת לשנות את גורלה בדרך של הידברות - ואם לא אז באמצעים צבאיים, וזה עשוי לקרות כתוצאה מהמצב בגדה.
הסלמה כזאת לא מחויבת לפרוץ בהחלטה מלמעלה. היא תהיה קרוב לוודאי תוצאתית, כפי שקרה בקיץ 2014 כאשר חטיפת שלושת הנערים הובילה למבצע "צוק איתן". למרות המכה הקשה שחטף אז - חמאס ממאן להפנים את הלקח, וממשיך במאמציו לגלגל פיגועים המוניים בגדה, במחשבה (מוטעית) שגם אם הם יצלחו הוא ייוותר חסין בעזה.
ההסלמה עשויה להיות תוצאתית. מפגינים פלשתינים בגבול עזה // צילום: אי.פי.אי
שלשום פרסם השב"כ פרטים על סדרת פיגועים שתוכננו וסוכלו. ההפעלה נעשתה מהרצועה, הביצוע היה אמור להיות מיו"ש וממזרח ירושלים, בהתארגנויות נרחבות עם פוטנציאל קטלני. בכמה מקרים המרחק בין סיכול לפיגוע היה קצר מאוד; לכולם ברור כי למרות אחוזי ההצלחה המרשימים, בכל רגע עלול פיגוע להותיר עשרות ישראלים הרוגים.
בדיוק לשם חותר חמאס כחלק ממלחמתו בישראל, וגם כדי לערער את המצב בגדה במסגרת מאמציו להשתלט עליה בעתיד. ההשפעה של ישראל על התהליכים האלה חלקית בלבד, והיקף הסיכולים מלמד שאזהרותיה לא משכנעות את ההנהגה בעזה לשנות כיוון. התהליך הזה מתקיים ללא קשר למערכת הבחירות בישראל. נראה שלחמאס לא ממש משנה מי יושב במשרד ראש הממשלה בירושלים: בכל מקרה הוא ינסה לפעול. התערבות זרה מכוונת, אם תהיה, עלולה לבוא מצידה של איראן, ואולי גם רוסיה.
אבל פיגוע המוני, אם יתממש, ישתלט בוודאי על סדר היום הישראלי וישפיע דרמטית על הבחירות, בעיקר בגלל השלכותיו המתבקשות - פעילות צבאית נרחבת ביו"ש, ואף מבצע צבאי נרחב ברצועה.
הרמטכ"ל אביב כוכבי, באחת מהחלטותיו הראשונות, דרך את צה"ל לקראת מערכה אפשרית כזאת. כדי להימנע ממנה תידרש ישראל לתמרון מדיני־כלכלי מול עזה (מקלות וגזרים שאולי ישכנעו את ההנהגה ברצועה לשקול, ולו זמנית, דרך אחרת), אבל בעיקר לקשב ביטחוני ולפעילות רציפה שיוודאו שתוצאות הבחירות בישראל לא ייקבעו מהרצועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו