1. רגע לפני המשחק החשוב באמת כמו מול סקוטלנד בגלאזגו בשלישי הבא, גם לנבחרת שלנו מותר פעם בכמה שנים להרגיש אימפריה של ממש כדי לפרק את גואטמלה, שנראתה אתמול בנתניה כמו סגל ב' של נבחרת רואי החשבון, אזור העמקים, ולא קשורה כרגע כל כך לענף. אבל זה לא רע בכלל לבנות ככה ביטחון וגם להשחיז מעט את הכלים לקראת המכבש ההולך ומתקרב.
אחד הסיפורים הגדולים בנבחרת, הוא כמובן וכרגיל ערן זהבי. יש כמובן לא מעט כאלה שנטפלים אליו עכשיו כמו עלוקות, ומבקשים להתנער ממנו בכל הכח. זהבי, ולא יעזור לו ולהם שום דבר, לא בא להם טוב בעיניים מכל הסיבות האפשריות. הוא עשיר, הוא שחצן, הוא טס בביזנס, הוא משחק בליגה גואטמלית (כמו סינית), הוא אוכל שני סטייקים בצלחת, הוא ישן לבד בחדר, וכנראה גם באלכסון. מזל שאנדי הרצוג לא קורא עיתונים ולא שומע רדיו, ואני אפילו מקווה שלא מעסיקים בשבילו מתורגמן לדברי ההבל. גרמנית עם דאבור, אנגלית עם נאתכו ושאר השחקנים, והסתדרנו.
2. להרצוג אין לובי תקשורתי. מאז ההתלהמויות של אייל ברקוביץ' נגדו, הוא לא נחשף כל כך למה שאומרים. האשרם היחיד הוא האשראי הציבורי, ואם היו בודקים אותו, די ברור שהרצוג הזה היה מוביל בסקרים.
העובדה שהאוסטרי החזיר את זהבי לסגל ולהרכב הפותח הערב, עם סיכוי טוב מאוד לפתוח מול סקוטלנד, גרם גם לערן להבין, בעיקר במשחקים שלא שיחק, שלא הכל יקום וייפול עליו. אפשר היה לראות עליו שהוא מאוד רוצה לחזור לעניינים ובטוב, בלי לעשות רעש. וזה בא לו בטיימינג נהדר בשער הראשון אחרי הכנה מצויינת של נאתכו, וטאץ׳ דאון שלו מזווית לא פשוטה. וגם בישול בשער השני תרשמו לו.
כל עוד המשחק לא הפך לקרקס חסר ערך, הרצוג תרגל את השיטה הנוכחית והערך המוסף הנוסף שהשיג זה עוד הרצה, התנסות ושפשוף של ההרכב, וגם שני השערים של מונאס דאבור, שהרגיש אתמול גם בארץ קצת קזינו וקצת רד בול, והכניסה היפה של דיא סבע, אבל חשוב גם לזכור ש־0:7 זה כמו בושם. אפשר להריח, אבל לא לטעום.
אגב, לא נעים לתקוע ככה יריבה ממדינה ידידותית כל כך, שהעבירה את השגרירות שלה לירושלים. מברקי ניחומים אפשר לשלוח להם לרחוב אגודת ספורט הפועל 3, ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו