נשיא ארה"ב זרק את צירוף המילים "שתי מדינות" והצית תקוות בקרב חסידי "הפתרון האחד ואין בלתו", ואף הבטחות אִתרוּג לראש הממשלה אם ילך בדרך זו, כולל מצד עורך "הארץ" אלוף בן. נניח שטראמפ באמת אוהב מאוד את הרעיון, ובתוך חודשים אחדים יביא תוכנית כזאת כ"עסקת המאה" - מה הוא כבר יביא, את מתווה קלינטון? נו, והפלשתינים שדחו זאת כבר פתאום יקבלו זאת?
הדבר הטוב היחיד ב"חזון שתי המדינות" הוא העובדה שהפלשתינים דוחים אותו שוב ושוב ומצילים אותנו מדי עצמנו. למה הם דוחים אותו?
בראש ובראשונה כי הוא לא כולל את האתוס המרכזי שלהם: "זכות" השיבה; כלומר הטבעתה של ישראל במיליוני פלשתינים. כל עוד הם עומדים על כך, אין כל סיכוי לפתרון הסכסוך.
אולם האמת היא שיש להם גם סיבות טובות, אמיתיות, לשלול את המתווה הזה. הם יודעים שמדינונת שסועה, חלקה בשומרון ויהודה וחלקה ברצועת עזה - שבה תמומש, על פי המתווה, "זכות" השיבה, כלומר היא תצטרך לקלוט ולפרנס את צאצאי הצאצאים של ה"פליטים" - אינה מדינה בת קיימא. זו מדינה שלא תוכל לכלכל את עצמה ולקיים את תושביה, ולא תוכל להגן על עצמה. מדינה כזאת תהיה סיר לחץ חברתי, שהפלשתינים ינתבו לגבול ישראל, ב"צעדות שיבה" ובניסיונות לחצות את הגדר. מדינה כזו פירושה מלחמה בלתי נמנעת.
זהו מקרה מובהק של "lose lose" - מתווה רע לשני הצדדים. מבחינתנו, משמעות המתווה היא אובדן גבולות בני הגנה, הפיכת גוש דן וירושלים ל"עוטף יו"ש", ויתור על נכסים לאומיים - שטחי ארץ ישראל, ובהם כאלה שאינם מאוכלסים בצפיפות, חלוקת ירושלים ועקירה המונית של אזרחים ישראלים משומרון ויהודה.
עלינו לחפש פתרון אחר, מחוץ לקופסה הקטנה שבין הירדן והים: חזון אחר של "פתרון שתי המדינות": מדינת ישראל והמדינה הירדנית־פלשתינית. היציאה מן הקופסה והרחבת המשחק לכל השטח שמן הים עד המדבר יאפשרו פתרון ראוי. מדינת ישראל - עם גבולות בני הגנה, עם ריבונות על בקעת הירדן רבתי, ירושלים רבתי, גושי ההתיישבות, מדבר יהודה והאזורים שאינם מאוכלסים בצפיפות בפלשתינים - ומדינה ירדנית פלשתינית על רוב שטחה של א"י ההיסטורית: כל שטח ירדן, שטחי הרשות הפלשתינית ועוד שטחים מאוכלסים ביהודה ושומרון, ואולי גם רצועת עזה. מן הירדן מזרחה - ריבונות מלאה על כל מרכיביה, כולל צבא חזק. האזורים של אותה מדינה שממערב הירדן יהיו מפורזים.
פתרון מצוין, אומרים לי, הבעיה היא שאין לו "פרטנר". המצחיק הוא שאומרים זאת אלה שדבקים ב"מתווה שתי המדינות" שכבר הוכח שאין לו פרטנר. במקום לדבוק בפתרון רע ומסוכן שאין לו שותף, עדיף שננסה ליצור שותף לפתרון הראוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו