"חוק הלאום" לבדו איננו יכול לחזק את יהדותה של ישראל, והוא לא יסייע להתמודד בהצלחה עם המאמצים הכבירים המופעלים עליה מבית ומחוץ במטרה להפכה למדינה חסרת ייחודיות יהודית. עם כל חשיבותה, הלאומיות היהודית היא אמצעי בלבד למימוש ייעודה הראשי של היהדות: להוות תרבות מופת חברתית ליברלית.
היהדות הופיעה לפני כ־4,000 שנה כמיזם תרבותי מתריס לתרבות השעבוד המסופוטמית. "מוסר אברהם" שערכיו פזורים בספר בראשית, "עשרת הדברות" שנגזרו מערכים אלה, וגם המצוות (בעיקר החברתיות) המשלימות אותם, הם קריאת תיגר ליברלית ל"חוקי חמורבי", שנועדו להנציח את "מצב הטבע" החברתי של משעבדים־משועבדים ששרר באזור ובעולם עד להופעת היהדות.
הליברליזם היהודי שרד אלפי שנים חרף המאמצים לחסלו ולהחליפו, בתחילה בערכי הליברליזם ההלני־רומי, ובהמשך בערכים הלא ליברליים של הנצרות, האסלאם, הקומוניזם והנאציזם. בזמן שאירופה שקעה בחילופי תרבויות - שיצרו בה שרשרת מתמשכת של עריצות דתית, מלוכנית, אימפריאלית ואידיאולוגית - הקהילות היהודיות בתוכה נוהלו על ידי נבחרי ציבור, שכפיפותם לדיני היהדות מנעה התבססות של עריצות שלטונית ודתית ("עשה לך רב").
מסתבר שהקמת המדינה לא מנעה את הופעתו של גל נוסף, המבקש לכפות על ישראל לאמץ את ערכי הליברליזם הפרוגרסיבי - גלגול חדש־ישן של ערכי הליברליזם ההלני ומפיציו הצדוֹקים. חקיקה לא תהפוך את ישראל ליהודית יותר, ובמקום להדוף את המתקפה התרבותית עליה, היא דווקא מספקת תחמושת לנאבקים לשלילת זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית.
לעומת זאת, לדיון חברתי עמוק על מהות תרבות הליברליזם היהודית וערכיה האתיים, ועל מהות ההבדל בינה לבין ערכיו ההופכיים של הליברליזם הפרוגרסיבי, יכולה להיות תרומה חשובה ביותר.
זהו דיון שהחברה הישראלית היתה צריכה לקיים מזמן לשם יציקת תוכן מעשי ותכליתי לדבריו החשובים של דוד בן־גוריון: "הדמוקרטיה 'המערבית' לא מספיקה. היות יהודי אין זו רק עובדה ביולוגית אלא - גם ביודעים - מוסרית, אתית. יש לנו תוכן יהודי מיוחד - שצריך להיות נחלת העולם. ערך החיים וחירות האדם עמוקים אצלנו...[יותר] מאשר בדמוקרטיה המערבית".
מתקפת הליברליזם הפרוגרסיבי על ישראל היא הזדמנות לתיקון באמצעות דיון ציבורי, החשוב ביותר שנוהל כאן, שיוביל לניסוחו ולקבלתו של "קוד אתי" ישראלי. זהו קוד שיוכל לחבר בין דתיים לחילונים - שרובם מנותקים מהיהדות, משום שאינם מחוברים לאורח חיים דתי, ואילו את ערכיה המוסריים הם ממעטים להכיר - וכן בין יהודים לבני מיעוטים, ש"מוסר הנביאים" רק יכול להיטיב עימם.
דיון עומק בלב החברה הישראלית - על שורשי הליברליזם המודרני, וההבדל בין גרסאותיו היהודית וההלנית־פרוגרסיבית נוכחית - יתרום רבות גם למאבק האתי־התרבותי המתנהל בחברות דמוקרטיות נוספות, ובתוך הקהילות היהודיות הגדולות מחוץ לישראל. מאבק זה הוא כיום הגורם הראשי לשיסוען של הדמוקרטיות המערביות והקהילות היהודיות שחיות בהן, וסיבה מרכזית להתגברות חסרת תקדים של האנטישמיות והעוינות לישראל בחברות אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו