עם טיפת מזל, אנגליה ברבע הגמר

1. המשחק המרכזי של אמש היה החלש ביותר בשלב שמינית הגמר, עד הנגיחה של מינה שהדהימה את האנגלים והעירה את המשחק. אנגליה וקולומביה הגיעו במגמה דומה. ריכוז של הרבה שחקנים בחלק האחורי, בלי לקחת סיכונים וניסיונות דלים לאיים על השער.

פקרמן הכין את נבחרתו בצורה הגנתית מאוד. קולומביה התרכזה במטרה הראשית שלה לא לספוג והייתה חסרת אופציות התקפיות. ברור שהחיסרון של חאמס רודריגס היה משמעותי, אבל גם בלעדיו הפוטנציאל שלה טוב יותר ממה שראינו ובעיקר האכזבה היתה מהגישה שלה. קולומביה שיחקה כאנדרדוג מובהק והיתה מרוצה מאוד מצורת המשחק עד השטות בלתי מחוייבת המציאות של סאנצ'ז. מדוע המאמן נזכר לשנות ולשלוח למגרש את שחקני ההתקפה שלו רק כאשר ספג את השער?

עם המחליפים באקה ומוריאל, שנכנסו לצידו של פלקאו ואוריבה שהעיר את הקישור, פתאום היה לצהובים מה למכור בהתקפה.

המזל הגיח בסופו של דבר לעזרתם של האנגלים. המזל ופיקפורד שכמעט ולא נגע בכדור במשך כל המשחק ובסוף סיפק עצירה גדולה שעשתה את ההבדל בבעיטות ההכרעה. דייר השלים את העבודה והחזיר את הצבע לפניה של הממלכה.

2. המפגש בין שווייץ לשבדיה, שהיה הפחות מבטיח מבין משחקי שמינית הגמר, עמד בציפיות המוגבלות. המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, ותוצאת תיקו היתה משקפת יותר את מה שראינו. לצד רוסיה, שבדיה היא הנבחרת המפתיעה ביותר שהעפילה לרבע הגמר. לפני הטורניר היה קשה להצביע עליה כמועמדת להגיע לשלבים המתקדמים וכבר עכשיו היא רושמת היסטוריה קטנה אחרי הרבה שנים (פעם ראשונה ברבע הגמר מאז 1994, אז הגיעה אפילו עד לחצי הגמר). 

המאמן יאנה אנדרסון, ש"זכה" ללא מעט ביקורת על כך שהשאיר בחוץ את זלאטן איברהימוביץ', יצא גדול. הוא העדיף להשאיר בבית את הכוכב שלא היה שותף בדרך למונדיאל והתוצאות מדברות בעד עצמן.

אמנם, אי אפשר להתלהב מהכדורגל של השבדים, אבל כמיטב המסורת, אנדרסון הציב נבחרת ממושמעת מאוד, פיזית, קשוחה, שמתבססת על משחק הגנה ואלה האלמנטים שהביאו לה את ההצלחה לאורך כל הדרך כולל במסע לרוסיה, שבו היא גברה על הולנד ואיטליה.

על רקע האפרוריות הכללית, אמיל פורסברג הוא השחקן השבדי עם היכולת האישית הגבוהה ביותר, שמוסיף את הברק ומסוגל לייצר הפתעה במשחק.

היה מעניין לראות שגם בחלק האחרון של המשחק המאמן השבדי לא ויתר על שחקן התקפה והמשיך במערך הרגיל עם שני חלוצים מרכזיים, ובסופו של דבר המשמעת הטקטית בשילוב לא מעט מזל הביאו לשבדיה את הניצחון.

מנגד, שווייץ אכזבה מאוד. הנבחרת של ולדימיר פטקוביץ' היתה דלילה מאוד התקפית, ולא קיבלה שום תפוקה משחקני החוד. שאקירי, השחקן הכי חשוב שלה בחלק הקדמי, לא הופיע ולא השפיע על המשחק וללא התרומה שלו היה לשווייץ קשה לייצר איומים ממשיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו