לא לכבוש - להמשיך להחליש את חמאס

כשמדברים על העימות המתמשך בין ישראל לחמאס - ברצועת עזה וגם ביו"ש - צריך קודם לקבוע כלל מוחלט שלא כולם אצלנו מבינים אותו: לעולם לא יהיה הסכם עם חמאס. כן, יש אנשים עם אשליות שאפשר לדבר איתם, אבל מדובר בארגון דתי־סוני, פלשתיני, שמטרתו היא לחסל את ישראל. זו המטרה שלו ולמען זה הוא משקיע את כל המשאבים שלו. 

אפשר כמובן להשתלט מחדש על כל הרצועה, ויש תוכניות צבאיות כאלו. ייתכן שגם ניגרר לכך בסופו של דבר, אבל צריך להבין מה המשמעות של כיבוש כזה. ברצועת עזה חיים כיום כ־2 מיליון איש על שטח של 364 קמ"ר, לעומת 250 אלף איש בלבד שחיו בשטח זה ב־1967. אין שם מפעלים או תעסוקה, ולכן אם נכבוש את האזור הזה ייגזר עלינו להאכיל את כל העזתים ולנהל אותם לבד. שום ארגון בינלאומי לא יסייע לנו בכל הקשור לטיפול באוכלוסייה. 

יש בישראל שסבורים שאנחנו ממילא צועדים לשם. אני סבור שהמצב העדיף, כל עוד חמאס בשלטון, הוא להחליש אותו עוד ועוד, כפי שישראל עושה. יש לנו בתחום הצלחות מדהימות, ולראיה - היינו הראשונים בעולם לחסום מנהרת טרור שחמאס חפר במטרה להחדיר 20 מחבלים ליישוב של 400 איש. הם מנסים לירות טילים על תל אביב - ואנחנו מונעים זאת מהם.

הם מנסים להוציא פיגועים לערים הגדולות בארץ או להוציא חוליות מעזה, וגם את זה אנו מונעים בזכות עליונות מודיעינית עצומה של השב"כ. חמאס ניסה להשפיע עם צעדות ההמונים בתאריכים היסטוריים שונים ובחודש הרמדאן, לפגוע בחיילים ולחטוף חיילים לתוך עזה - ואנו בולמים אותם. באותה שעה יישובי עוטף עזה פורחים, יש חינוך טוב, הציבור מבקר בשמורות הטבע ומפרנס את היישובים ויש קליטה של תושבים חדשים. זו הדרך להמשיך בה, להחליש את חמאס כל הזמן מבחוץ. 

 

אבטחה בקיבוץ עין השלושה, השבוע

 

אין לנו דרך מעשית לסייע לציבור העזתי. תושבי הרצועה צריכים להחליט שהם קמים ומפילים את שלטון חמאס. כל עוד חמאס שולט, שום דבר טוב לא יקרה ברצועה. שום סינגפור לא תקום שם. אנחנו, למשל, בנינו להם את מעבר כרם שלום ואת אזור התעשייה. חמאס, בשנאה קיצונית דתית מטורפת, הרס את המקום ופגע בעצמו בתושביו. הם הרסו את צינור החמצן של הרצועה. 

אנו מאפשרים לחלק מתושבי עזה לעבוד בארץ, אבל ישראל לא יכולה לפתוח את השערים יותר מדי, מחשש לפיגועים. לכן, עד ששלטון חמאס לא ייפול, אפשר לנסות לדאוג לתושבים באופן הומניטרי - עם אספקת חשמל, מים, ביוב ורפואה, מתוך אינטרס ישראלי. 

לבסוף, חשוב לדבר על האופציה האפשרית - ויש בישראל מי שמעדיפים אותה על פני האחרות - והיא שמצרים תקבל את האחריות על רצועת עזה ואולי אפילו תשלוט בה כפי שהיה לפני 1967. מידיעה אני יכול לומר שהמצרים רואים ברצועה צרה צרורה ולעולם לא ייקחו שוב את השלטון שם. הם כן יהיו מוכנים להקים אזור תעשייה לעזתים, כשזה יהיה אפשרי. מעבר לכך הם רואים את עזה כחלק מפתרון שתי המדינות לשני עמים עם כלל הפלשתינים מישראל.

מצרים מרחיקה את עצמה מרצועת עזה בכל דרך אפשרית ולא רוצה לחשוב בכלל על סיוע לחמאס, שנתפס כאויב של המשטר הנוכחי בקהיר. אגב, היחס המנוכר הזה כלפי חמאס מאפיין את רוב העולם הערבי, שרואה בארגון זה משטר עוין. היחידה שתומכת בו היא טורקיה, שבעיקר מצהירה הצהרות ולא עושה הרבה מעבר לכך (ולמען האמת גם אינה יכולה). 

*הכותב הוא אלוף במיל' ולשעבר מתאם הפעולות בשטחים

*הביא לדפוס: אסף גולן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו