יחסי הגומלין בין המשטרה לתקשורת מתחילים לגלוש לתחום הביזאר. דומה כי אף אחד משני הגורמים הללו כבר לא טורח להתחפש יותר, או לכל הפחות להעמיד פנים שחקר האמת או המלחמה בשחיתות באמת בראש מעייניו. כשבוחנים את הסלקטיביות של נושאי ומושאי חקירות המשטרה ואת היעדר ביקורת התקשורת כלפי הנטייה הסלקטיבית הזאת, מתקיימת תחושה של אי נוחות לכל הפחות.
היכן היתה חקירתה של ציפי לבני בהקשר של תיק 2000, שנגע ביחסי תקשורת מול השלטון? האם העובדה שכשרת המשפטים התעלמה מחוות הדעת של היועמ"ש ונשענה על חוות הדעת של עו"ד מטעם "ידיעות אחרונות" כדי להביא לסגירת "ישראל היום" - לא מצריכה התייחסות? איך קרה שהיא יצאה ללא פגע מההתנהלות השערורייתית הזאת, בעיקר עכשיו כשהמשטרה הפכה רגישה כל כך ליחסי פוליטיקאים מול גורמי תקשורת?
והיכן חקירתו של יאיר לפיד על קשריו ההדוקים עם ארנון מוזס? או החקירה בדבר ניגוד העניינים שלו כשר אוצר מכהן שמתדיין עם ידידו הטוב מילצ'ן על חוק שייטיב עימו כלכלית? איך יכול להיות שרה"מ שמתעדכן עם שר האוצר שלו על שינוי חוק שעומד על הפרק, זאת עדות מרכזית לשוחד, בעוד ששר אוצר שלא פוסל עצמו מלכתחילה בשל ניגוד עניינים עמוק (למרות טענותיו השקריות שכך עשה, כפי שהתברר אמש) אינו דבר פסול?
גם בערוץ 2 טרחו להבהיר שהמקרה של נתניהו ולפיד שונים, כי האחרון לא קיבל תמורה. מהיכן הוודאות הזאת? מישהו חקר את זה? מישהו בדק? קצרה היריעה מלהביא דוגמאות נוספות של חקירה ואכיפה סלקטיבית שבהן המשטרה בחרה לבודד את נתניהו מהקשר כללי בעייתי מאוד ואז להטיל את אור הזרקורים רק עליו.
הדבר דומה לאדם שמתגלה בזירת הפשע עם הכספת ביד ומעיד על השודד שאולי כן ואולי לא גנב את מכשיר הטלוויזיה. בשני המקרים המשטרה בחרה להתעלם מחשודים מיידיים, ובמקרה של לפיד אף התעלמה מניגוד העניינים הפוליטי.
והתקשורת בוחרת לשתוק. דומה שמאז שמפכ"ל המשטרה הפך את עורו - המשטרה מעולם לא נהנתה מסיקור חיובי יותר. המערכת מהדהדת את עצמה באופן מושלם ובתוך כך ישראל הפכה במחי שנת חקירות אחת ממדינת חוק למדינת משטרה.
גולת הכותרת היתה בערב שישי כאשר אמנון אברמוביץ' - באולפן שישי של ערוץ 2 - אמר באופן הגלוי ביותר שאפשר להעלות על הדעת שהמשטרה היא גורם יצרי, נקמן ובעל זיכרון ארוך. הסאבטקסט של דבריו היה ברור: אם נתניהו יוותר על כס השלטון הוא עוד יכול להינצל, ואם לא - המערכת תרדוף אותו עד שייפול. אשם או לא, מושחת או לא - זה לא רלוונטי.
והמפתיע מכל היתה דווקא השאננות שבה הדברים נאמרו, כאילו שמדובר בגזרה משמיים וכל מה שהתקשורת צריכה לעשות הוא להכין את הפופקורן. המשטרה פתחה בקרב אגו אימתני מול ראש ממשלה מכהן והתקשורת שנועדה להילחם בשחיתות מצהירה שהיא מודעת לכך ומסתפקת בזה.
ויש לה סיבות טובות לנהוג כך, הנה כי כן התגלגל לפנינו בתזמון מושלם תיק 4000, אחריו יבוא גם תיק 5000 והמונה ימשיך לדפוק כי השריף, כפי שהבהיר לנו אברמוביץ', לא מתכוון להרפות. ומכיוון שלשריף ולתקשורת יש אינטרס זהה - התקשורת חייבת לשמור על אמינות המשטרה גם כשזאת חורגת מגבולותיה באופן שהדעת אינה סובלת.
מכיוון שלשריף ולתקשורת יש אינטרס זהה - התקשורת חייבת לשמור על אמינות המשטרה, גם כשזאת חורגת מגבולותיה באופן שהדעת אינה סובלת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו