בדיון הפומבי, התקשורתי, הפרקטי, הרציונלי והיצרי בנושא פלישת החונטות הביורוקרטיות (בתי המשפט והיועצים המשפטיים, מבקר המדינה ונציגיו הלוהטים, נציב שירות המדינה ונספחיו) לתוך השדה הפוליטי, לוקחים חלק בעלי עניין ומלומדים רבים. רק מגזר אחד נותר מחוץ למשחק, באופן תמוה החוטא לתפקידו ולשליחותו ומלמד רבות על ההטיה האידיאולוגית שלו. הכוונה היא לפרופסורים, לחוקרים ולמנהלי בתי הספר למדעי המדינה, ולדיקני הפקולטות למדעי החברה. הביקורת על היעדרם הבולט מהשיח הלוהט לא באה ממקום של רצון להעצים את העימות, אלא כדי להעבירו למקומו הטבעי: אל המומחים לחקר החברה והדמוקרטיה.
שתיקת האליטה האקדמית מהתחום המקצועי הרלוונטי היא חסרת צידוק הגיוני, ענייני ומוסרי. מבקרים יטענו ששורש ההיעדרות מצוי בתחושת ההתבטלות וההתרפסות של מומחי מדע המדינה בפני כת המשפטנים. לטעמי, אע"פ שההסבר מפתה, מומלץ יותר להאמין, על אף הקושי הגדול בעיגול הפינות, שמדובר בתקלה הניתנת לתיקון.
בשתיקת הפרופסורים קיים חטא מקצועי מיידי, וחטא כלפי הדורות הבאים של מדעני המדינה והסוציולוגים הפוליטיים. אסור לשכוח כי לאורך כל הדורות של ההגות המדינית היו אלו הפילוסופים המדיניים ומדעני המדינה אשר שרטטו את דמותה האידיאלית של המדינה הדמוקרטית. למשפטנים - כמקצוע ולא כאזרחים בעלי דעות ועמדות לגיטימיות - וודאי שלא למבקרי המדינה, לא היה הרבה מה לתרום להשבחת האידיאל ולהפריית הדיון, ובצדק. אחרי הכל, מומחיותם של עורכי הדין אינה בהבנת תהליכים דמוקרטיים, בהתנהגות פוליטית, בחקר מפלגות וכדומה, אלא יותר בהתפלפלות מילולית ובלוליינות פרשנית של סעיפים ותת־סעיפים. במילים פשוטות: מומחיותם, בכל הקשור לחקר חברתי והתנהגות פוליטית, דומה יותר לניהול חנות מאשר לניהול קניון מסחרי מורכב.
משפטנים בעולם מבינים זאת, אלא שמשפטני ישראל - בעיקר המשיחים מאסכולת אהרן ברק - סבורים כי הם נמשחו בשמן המשחה, וכי תפקידם קטן עליהם, ולכן הם שולחים ידם לתחום שאינם בהכרח מבינים בו.
על רקע האדנות הזאת היו צריכים מדעני החברה מהתחומים הרלוונטיים להשמיע קול זעקה. הרי תחום מדע המדינה הוא מומחיותם ולחם חוקם שלהם, ולא של מומחי מערכת המשפט. מדעני החברה, שחוקרים תהליכים והתנהגויות פוליטיות, ושמבינים את נפש האזרח כאיש פוליטי, היו צריכים להתריע ולזעוק על כוונתם של המשפטנים להוציא בשם המלחמה הקדושה בשחיתות את הנשמה וההיגיון מהפוליטיקה ומהמשחק הפוליטי.
לאורך כל תקופת המחלוקת היה מצופה שיקומו בני האור האמיתיים מהחוגים למדע המדינה וכותבי המחקרים המלומדים מהפקולטות למדעי החברה - בעיקר מתחום מדע המדינה והסוציולוגיה הפוליטית - ו"ייצאו לרחובות", אם לא להשפיע על מהות המחלוקת אזי לפחות לשמור על כבודם כאורים ותומים של התחום. בינתיים הם נמנעים מלעשות זאת, וחבל. האם אכן מדובר בהתגמדות של מומחי הדיסציפלינה מול חברי החונטה הביורוקרטית?! כאמור לעיל - לא! האם מדובר בחטא פרקטי, בלתי מוסרי ובשגיאה היסטורית שעלולה להיות בלתי הפיכה? כנראה.
שלמה צדוק הוא ד"ר למדע המדינה ומומחה לסוציולוגיה פוליטית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו