בטוקיו יש לא פחות מ־180 אלף מסעדות. אף שיש במטרופולין כ־30 מיליון איש, עדיין מדובר ביחס עצום בין מספר המסעדות לאוכלוסייה, כולל התיירים. מרבית המסעדות מציעות אוכל מקומי, מכיוון שמדובר באוכלוסייה הומוגנית ומסורתית מאוד. הרי גיוון במסעדות נוצר בדרך כלל על ידי מהגרים שמביאים את תרבותם, אבל ביפן הם לא ממש רצויים.
אך גם אם היפנים ייפתחו לגל ההגירה העולמי, מה שלא נראה באופק, זה לא יהיה פשוט למהגרים להגיע למדינה היקרה והתובענית הזו. אולי גרמנים יוכלו להשתלב בה בקלות יחסית, אבל הם נוטים להגר פחות. התרבות הזו נותרה ייחודית וסגורה, והבעיה הגדולה שלה היא ששיעור הילודה בה אפסי.
כך אוכלוסייה של 126 מיליון איש מצטמצמת מדי שנה, ובתוך 20 שנה היא תאבד כ־20 מיליון איש. אחת המשמעויות של צמצום האוכלוסייה היא צמצום הכלכלה, וזה הסיפור של יפן בשנים האחרונות. המעצמה הכלכלית השלישית בגדולה בעולם מגדילה את חובותיה מדי שנה ומצטמצמת. הצמצום שלה הוא חרף התעסוקה המלאה, פריון העבודה הגבוה, החדשנות והיצוא האיכותי. לכן אין בה אבטלה בכלל ושכר העבודה גבוה מאוד.
פרופ' הישיגורו מחברת ATR בשיתוף כמה אוניברסיטאות מובילות ביפן התפרסם בשנים האחרונות בזכות פיתוח רובוטים אנושיים. השבוע הוא הדגים למשלחת הישראלית, בראשות שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, את ביצועי הרובוטים של מעבדתו. מדובר בניסיון ראשון מסוגו לפתח רובוטים עם הבעות פנים, מצמוץ עיניים אנושי ותנועות המחקות התנהגות אנושית. היפנים מאמינים שהרובוטים הללו יכולים לתפוס בקרוב מאוד מקום בחברה ולהשתלב בכוח העבודה כמלצרים ונותני שירות. ההדגמה הזו, למען האמת, חשפה בעיקר את החולשות של התחום, שעדיין נראה בחיתוליו. כשהשר כהן ניסה לענות לה בשיחה אנושית קלה לשאלותיה, הרובוטית החביבה לא נענתה לאתגר. "ספר לי על המקום שממנו אתה מגיע", היא ביקשה, וכשהשר הזמין אותה לבקר בישראל היפה היא ענתה: "זה נשמע לי משעמם". היה מצחיק, אבל יחד עם התשובות האחרות התקבל הרושם שמדובר ביכולת מוגבלת מאוד לענות על מספר מצומצם של שאלות צפויות. זה כמובן לא אומר שרובוט מעין זה לא יוכל למכור כרטיסים לרכבת, לקבל הזמנה למסעדה מתוך תפריט קבוע ועוד. אבל האם זה מה שיציל את יפן מהידלדלות אוכלוסייתה ומהסגירות שלה? כנראה שלא.
המחיר של הטוטאליות
מאז למדתי על יפן בשנות השבעים בבית הספר היסודי חלמתי להגיע לבקר בה. המורה נחמן הציב אז מגוון מוצרים על השולחן, כמו עט, טרנזיסטור וחלק חילוף לרכב והסביר שכל אלה יוצרו ביפן. הוא הגדיל לספר לנו שכשנהיה גדולים המוצרים האלה, שכיום נחשבים נחותים, ייחשבו ליוקרתיים. הוא ידע את זה כי הוא למד על יפן ולא היה קשה לנחש שהסטנדרטים שלהם יובילו אותם למצוינות. בשנות השמונים לימדו בעולם את שיטת הניהול TQM, שבתרגום לעברית היא שיטה לניהול איכות כוללני. בארה"ב טענו שהם פיתחו את השיטה וביפן גיחכו. סיפור שממחיש את העניין הוא על הזמנה של מפעל שהזמין ממפעל יפני ברגים. בטופס ההזמנה הסטנדרטי החברה האמריקנית ציינה שיקבלו עד 3% ברגים פגומים כחלק מהטופס השגרתי. כשההזמנה הגיעה בנמל הם הבחינו במכולה גדולה ובארגז נפרד שעליו צוין "3% ברגים פגומים". היפנים לא מבינים למה צריך לקבל פחות ממאה אחוז. עם הגישה הזו לא היה צריך להיות נביא כדי לנחש את הצלחתה.
הרובוט ימכור כרטיסים לרכבת, אך האם יציל את יפן מהידלדלות האוכלוסין? חברי המשלחת בראשות השר כהן מתרשמים מהרובוטית אריקה // צילום: ערן בר טל
השאיפה הזו לשלמות גובה מהחברה הזו מחיר. התפיסה ולפיה הכל חייב להיעשות בצורה מושלמת מחייבת כוח אדם רב יותר לביצוע כל משימה. לא פחות משבעה אנשים עובדים בו בזמן על גיזום עץ, אבל בשונה מ"עבודת צוות" בחברה ממשלתית, שבה שניים עובדים והיתר מפקחים, ביפן כל הצוות עובד. בחניה של המלון, בין ארבעה לשישה אנשים מכוונים את התנועה בחניה, אבל הם עובדים ברצינות, מכוונים במרץ את התנועה וקדים לכל מי שמגיע. כך שאין אבטלה ואפילו לא פריון נמוך, יש ביצוע מושלם. הביצוע המושלם הוא תולדה של חינוך נוקשה, מחויבות מוחלטת למקום העבודה וצייתנות. אבטלה היא לא עניין שבא בחשבון לצעיר או למבוגר. לכן אם מציעים ליפני עבודה במקום המרוחק מביתו 10 שעות נסיעה או יותר, הוא לא ישקול לוותר על ההצעה. המשפחה תבין. בשביל מקום עבודה זוגות נפרדים. תמיד אפשר להיפגש בסופי שבוע, או אחת לשבועיים־שלושה. זה לא משהו חריג ביפן, כי כאמור, העבודה חשובה יותר. באזורי התעשייה של אוסקה אפשר לראות בניינים רבים החובקים את אזורי התעשייה המעושנים. אלו הם מגורי עובדים, שבדרך כלל מתגוררים שם ללא משפחותיהם.
אחרי מלחמת העולם השנייה, המטרה של יפן היתה ברורה - לנצח בכלכלה, אם לא במלחמה. המטרה הזו קירבה את יפן לעולם הערבי, עתיר המשאב היקר בעולם בעשורים הקודמים. אולם בשנים האחרונות העולם שינה כיוון והמידע כבש את המקום הראשון בחשיבותו. זו אולי הסיבה המרכזית לכך שרק עכשיו יפן מגלה את ישראל. מכרות הידע מחליפים את בארות הנפט וקורצים לכלכלה המעריכה חדשנות.
נפח המסחר במגמת עלייה מתמדת
המשלחת הישראלית ביקרה השבוע חברות מפתח ביפן: מיצובישי שרכשה את נוירודרם הישראלית ב־1.1 מיליארד דולר, ORIX שרכשה חמישית מאורמת ב־675 מיליון דולר ולשכת המסחר המורכבת מנציגי תאגידי הענק של יפן. רבים מראשי התאגידים כבר ביקרו בישראל, וכל מי שעשה זאת הפך להיות מליץ יושר. כולם חזרו נלהבים מהאוכל ומהאנשים בישראל, מהפתיחות ובעיקר מהזמת כל השמועות על ישראל שבהן הם הוזנו במשך שנים בתקשורת. לפי ההצהרות, נראה שלא קשה להמשיך את נבואותיו של המורה נחמן: כשתהיו גדולים נפח המסחר של ישראל־יפן יגדל בעשרות מונים. יותר חברות יפניות ייראו בישראל, ויותר ישראלים יעשו עסקים עם יפן.
יש לישראל הרבה מה להרוויח משיתוף הפעולה הזה, כחלק מפיזור הסיכונים בעולם. הודו, סין, קוריאה הדרומית ויפן נפתחו לישראל, ולנו לא נותר אלא להיענות לאתגר שבקשר הזה. באירוע בבית השגרירה החדשה בטוקיו, יפה בן ארי, השתתפו 60 יפנים וכ־60 ישראלים, חלקם חברי המשלחת בראשות השר כהן וחלקם נציגי החברות שישתתפו בתערוכת הסייבר בטוקיו, שנפתחה אתמול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו