נובמבר 1973, שבועות בודדים אחרי סיומה של מלחמת יום הכיפורים, עמד מעל דוכן הכנסת מנחם בגין ושאל: "למה לא הזיזו את הכלים?" מבלי להשתמש במילה השחוקה "מחדל", פגע בגין בקריאתו שמוכנות הצבא היתה לקויה מאוד. בימים האחרונים מנשבות רוחות מלחמה. קריאת שר הביטחון להגדיל במיליארדים את תקציב הביטחון לכאורה מייתרת את הקריאה ההיא של בגין ז"ל. ואולם, אף שרוחות אלה אינן מבשרות בהכרח את בוא המלחמה, יש לשאול אם "כלים" הם בהכרח טנקים או מטוסים בלבד. ראוי להזכיר מעת לעת את הגדרתו של הצבא: מכונת מלחמה אשר בכל זמן חייבת להיות משומנת היטב על מנת להכריע את הקרב במינימום אבדות מצידנו ומקסימום בצד האויב. כל הכלים כשרים לכך.
בעשור ומחצה האחרונים, צה"ל עובר מהפכה מבנית עמוקה מבלי שיהיה דיון ציבורי ראוי על כך. שילובן של חיילות במערך הלוחם של צה"ל כה עמוק, עד כי מפקד טייסת "מכין" בבית הספר לטיסה אומר בביטחון כה מדהים: "עלינו מדרגה. אנחנו מצליחים לחדור לתודעה ולהביא יותר נשים לקורס הטיס, יש יותר נשים שמגיעות לגיבוש מאשר בעבר, ואנחנו רוצים שיותר נשים תגענה לקורס. השאיפה היא להגיע למצב שבקורס הטיס יהיו 50 אחוז נשים". קורס חובלים עובר מהלך דומה, גדודים מעורבים של חיילות וחיילים, גדודי שריון נפתחו לחיילות, וגדודי תותחנים מתגאים בשילוב לוחמות על תותח מתנייע. האם נערך דיון מעמיק בלא חשש שארגוני נשים יפוצצו אותו? האם ראשי הצבא יכולים להביא דוגמה אחת של חיל אוויר מרחבי העולם, המאמץ לעצמו חלוקה שווה בין טייסים לבין טייסות, או חלוקה שווה בין טנקיסטים לטנקיסטיות? התשובה כמובן שלילית.
צה"ל אינו מעבדה לניסויים חברתיים. ענייני מגדר אינם יכולים לבוא על חשבון מוכנות הצבא למלחמה. מחקרים, דו"חות וספרים אינספור מוכיחים בעליל את האיוולת של הורדת סרגל המאמצים על מנת להתאימו ללוחמות. אם הורדת סרגל המאמצים לחיילות נעשית על מנת להרבות בחיילות לוחמות, לרצות ארגוני נשים ופוליטיקאים, זהו פשע, ואם זה בא על חשבון מוכנות הגברים הלוחמים, על אחת כמה וכמה. ארגוני נשים וגם מפקדים בצבא מעלימים במכוון דו"חות ומחקרים אשר מראים פער ברור בין 20 ל־40 אחוזים ביכולת הסיבולת, בנשיאת משאות, צריכת חמצן ועוד מדדים הנחוצים ללחימה מתמשכת. לוחמות חי"ר צועדות 13 ק"מ מסע סיכום, בעוד אצל הבנים 60 ק"מ. הן נושאות שתי מחסניות במקום שבע אצל הבנים. כדי לעבור קיר טיפוס, מניחים ספסל עבור הבנות. ספרו של אל"מ רז שגיא "לוחמות בצה"ל" עמוס בדוגמאות מקפיאות דם.
מי ייתן את הדין על רמת המוכנות והאימון של חיילי צה"ל הנפגעים עקב שילוב בנות ביחידות "קרביות"? אל"מ יהודה וגמן כתב כבר לפני שנים: יחידה מעורבת חלשה יותר מיחידה של חיילים בלבד, וארגון צבאי שמחליש את עצמו במודע הוא לא מקצועי.
לפני שצה"ל ידרוש עוד כסף לרכישת כלי מלחמה, ראוי שיבדוק מהי העלות מול התועלת בשילוב כה מסיבי של חיילות במערך הלוחם - זה המפעיל את הכלים. לכידות יחידה והתאמתה לקרב עולות על זכויות הפרט, ולשם כך אין צורך בתוספת תקציב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו