בימים שבהם המממשלה רומסת את הבסיס החוקי, הערכי והמוסרי של מדינת ישראל, טוב שיש נשיא בירושלים.
שתי החלטות חשובות קיבל השבוע הנשיא רובי ריבלין: הראשונה לקצוב את עונשו של יונתן היילו, שהיכה והרג את מי שאנס אותו לאורך שנים, והשנייה לא לחון את אלאור אזריה, שעניינו עמד לאחרונה במוקד השיח הציבורי.
בין שתי ההחלטות הללו עובר קו ערכי אחד - הנשיא ריבלין משרטט ביד ברורה מהם הקווים הראויים לחברה תקינה.
מחד גיסא יונתן היילו, שעבר התעללות נפשית ופיזית ופעל מתוך מצוקה וניסיון הישרדות; ומאידך גיסא אלאור אזריה, שהרג מחבל מנוטרל בניגוד לפקודות ולנוהלי צה"ל. שניהם הרגו, האחד בעת מצוקה וסכנה והאחר בניגוד לכל תרגולת, ודקות ארוכות לאחר האירוע.
בואו לא ניתמם, שני המקרים הקשים מחייבים אותנו להתבוננות עמוקה בנורמות המושרשות בנו כחברה. עם זאת, שני האנשים הרגו אנשים שאינם חפים מפשע, ובדיוק כאן הניח הנשיא ריבלין את הקו האדום שלו והעביר מסר ברור: האחד ניסה להציל את עצמו ואת חייו, ואילו האחר עשה טעות, ויש יאמרו חיפש נקמה.
אין מקום לנקמה במסגרת צה"ל, אין מקום לסגירת חשבונות וודאי שאין מקום לפגיעה בחוסנו המוסרי של הצבא; פגיעה כזו משמעה אובדן ערכי הליבה שלנו כחברה. מן הצד השני, יש צורך להגן על אזרח שנלחם על חייו ועל נפשו, ובכך פגע באיש אשר סיכן אותו.
בימים הללו, שבהם המוסר, ההיגיון והציבור אינם מהווים עוד מדד בעיני שרי הממשלה ושרותיה, ורק ערך השלטון מונח על הכף, טוב עשה הנשיא ששרטט את הקו הזה והגדיר מהו הרף המוסרי שאליו צריכה לשאוף חברה מתוקנת.
בכך שדחה את בקשת החנינה של אזריה, הנשיא גם גיבה את המערכת הצבאית, ולא עשה סיבוב פופוליסטי על גבה. הרמטכ"ל איזנקוט, הנשיא ריבלין ומתי מעט נוספים בשירות הציבורי הפכו בשנים הללו לאחרוני שומרי הסף. הם עומדים בפרץ ועוצרים את ישראל מהידרדרות לחברה אלימה וקיצונית, המקדשת את האלימות והשררה.
כדאי שחברות ממשלת ישראל וחבריה ייקחו נשימה עמוקה וידאגו לצמצם את השיסוי והפירוד בחברה הישראלית. אם יתעלו מעל הדיון הפוליטי הרדוד ויציבו קו ערכי ברור שעליו הדמוקרטיה הישראלית, ערכיה והמוסר - שגרמו לנו להיות מעצמה בטווח הזמנים הקצר בהיסטוריה - נצליח לשמור על ישראל גם בדורות הבאים.
אבי בוסקילה הוא מזכ"ל תנועת שלום עכשיו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו