לא בכדי התאמץ השלטון המרכזי במדריד למנוע את משאל העם בקטלוניה (שהתקיים לבסוף למרות המהלכים התקיפים של הממשלה במדריד). זהו רגע האמת של ספרד. מעטים רגעים בחייה של מדינה שבהם היא ניצבת בפני צומת שלאחריו צביונה, מאפייניה ובמקרה זה גם גודלה עשויים להיות שונים לבלי הכר.
ספרד היא דמוקרטיה התאגדותית, שנוסדה לאחר חיבור בין מחוזות ואזורים שונים. כל האזורים נהנים מאוטונומיה לניהול ענייניהם. בהקדמה לחוקה בשנת 1978 מתחייבת ספרד להגן על כל הספרדים ועל כל העמים היושבים בשטחה, לשמור על זכויות האדם שלהם, על התרבות, המסורת, השפה והמוסדות. החוקה מכריזה על האחדות של האומה הספרדית ומבטיחה את הזכות לאוטונומיה ללאומים ולמחוזות השונים המרכיבים את ספרד ומתחייבת לדאוג לסולידריות בין כל עמיה.
אך כל אלה אינם מספיקים לקרלס פוג'דמון, נשיא קטלוניה, ולתומכי ההיפרדות מספרד. הם רוצים עצמאות. ויש לכך כמה סיבות. ראשית בהוויה הזהותית שלהם הם קטלונים ולא ספרדים. מבחינתם, הניסיון של המדינה הספרדית לייצר כור היתוך בין המחוזות השונים לא צלח והם שמרו על זהות נפרדת, שבין ביטוייה גם הגשמת לאומיות נפרדת והפיכתה לישות פוליטית נפרדת. אין זה מקרה שאוהדי הכדורגל של ברצלונה שרים את ההמנון הקטלוני בכל משחק של הקבוצה כאשר שעון המשחק מורה על 17 דקות ו־14 שניות (1714 היא השנה שבה קטלוניה נפלה לידיו של פיליפה החמישי). ויש גם ההיבט התועלתני. חבל הארץ הקטלוני הוא העשיר ביותר בספרד. היפרדות (מבחינת הקטלונים במחיר מינימלי של שפיכות דמים) היא בעלת פוטנציאל ממשי לשיפור הכלכלה וחייהם של תושבי החבל.
כל העובדות הללו נהירות היטב למריאנו ראחוי, רה"מ הספרדי. הוא מזהה את אפקט הדומינו הפוטנציאלי של משאל העם בשלושה היבטים: הראשון, פרישת קטלוניה עלולה לעורר דרישות דומות במחוזות אחרים דוגמת הבאסקים והאנדלוסים. השני, המצב הכלכלי הבעייתי של ספרד עלול להידרדר עוד יותר ללא קטלוניה והשלישי, פרץ העימותים בין אנשי הביטחון שלו לבין הקטלונים (קרוב ל־500 נפגעו במהומות אתמול) עלול להביא להתפשטות המחאה והאלימות לחבלי ארץ אחרים בספרד. את כל אלו הוא מבקש למנוע.
הדרך שבה בחר ראחוי עלולה להתגלות כחרב פיפיות. במקום להידבר עם פוג'דמון, העדיף ראש הממשלה הספרדי להפעיל כוח, ובמילים אחרות לפעול באלימות פוליטית כדי לשמר את הסטטוס קוו. סדרת הפעולות שנקט כללה מעצר של אישיים פוליטיים קטלוניים, החרמת פתקי הצבעה, סגירת בתי ספר והשתלטות על מרכז התקשורת בקטלוניה. כל אלו אינם צעדים שנוהג משטר דמוקרטי, על פי המונח המקובל במערב, ואם זו המציאות בברצלונה בימים האחרונים, הדמוקרטיה במבחן המציאות משנה את פניה. כך או אחרת, זוהי שעת מבחן היסטורית עבור ספרד, שחווה בימים אלה משבר חוקתי, אולי החמור ביותר בעידן המודרני. מאות הפצועים בעימותים עלולים להפוך לניצוץ שיביא להתפרעויות רחבות היקף בקטלוניה, ואפשר שגם במחוזות אחרים.
הכותב הוא מרצה במחלקה למזרח התיכון ומדע המדינה, אוניברסיטת אריאל, מומחה למחאה ולאלימות פוליטית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו