יש ערים ושכונות שבהן האנטי לחובשי הכיפה הוא ברירת מחדל לא מוסברת. הנה, לדוגמה, במוצאי השבת האחרונה שודרה בערוץ 2 תוכנית על עימותים ברמת השרון בין התושבים הוותיקים למה שמכונה "הגרעין התורני", המורכב ממתנחלים לשעבר, שעזבו את בתיהם מעבר לקו הירוק כדי "להתנחל בלבבות" של תושבי רמת השרון. בפועל זה לא הצליח להם. גם בערד נרשמו עימותים, הרבה יותר חריפים, בין ותיקי העיר ערד לחסידי גור תושבי המקום, מה שמוביל אותנו ללקח הכי חשוב: העימותים ברמת השרון ובערד הם משחק ילדים לעומת מה שיקרה במדינה אם יחליטו לפנות התנחלויות.
ויש לכך הסבר: ברמת השרון, למשל, יש תושבים שרותחים על בית כנסת (אחד ויחיד) שהפך לישיבה - עכשיו תתארו לכם את המצב בתוך הקו הירוק, אם יהודה ושומרון יפונו, ואל רמת השרון או כל עיר המוגדרת חילונית יגיעו תושבים מערים כמו ביתר, עמנואל וקריית ספר, ערים חרדיות שמעבר לקו הירוק. תוסיפו גם כמה מיצהר, מאיתמר, מבית אל ומרבבה, והתוצאה ברורה.
למשל, ברמת השרון או ברמת אביב לא מכירים את התופעה של מנייני תפילה בכניסות לבתים, מתחת לעמודים - פינוי יו"ש יערוך להם הכרה עם שעות של מניינים, שחוסמים את הכניסה או היציאה מהבניין, והכל מלווה ברעש גדול. תתרגלו לכך, אם אתם כל כך אנטי ורוצים לרוקן את יו"ש מיהודים "למען השלום". תתרגלו, כי חייכם עומדים להשתנות. אתם תתגעגעו לימים שנוער הגבעות ושאר המתנחלים חיו שם, רחוק, על ההרים.
גם הרצליה ברשימה, אחרי שבשישי האחרון פקח של העירייה רשם דו"ח של 730 שקלים לחב"דניק שהעמיד דוכן להנחת תפילין. יום אחרי פינוי ההתנחלויות, אתם תגלו שהדוכן הזה הוא הבעיה הכי קטנה שלכם. תמשיכו להיות אנטי, שלשלו בבחירות עוד פתק שיכול להוביל לפינוי - ואז תחשבו כמה בתי כנסת ומניחי תפילין יצטרפו לשכונה שלכם, מתוך חצי מיליון היהודים שיפונו.
ועד שבתי הכנסת הללו יוקמו, הדירות השכנות וחצרות בתיכם המשותפים יהפכו למקום תפילה. איך נאמר זאת בעדינות - לא מדובר באנשים שקטים במיוחד, שמגיעים עם הרבה ילדים, שיעשו לכם שמח בשכונה. נגמר השקט, ותהיה זו רק ההתחלה. בעבר תושבי רמת אביב הקימו קבוצות אנטי־דתיות, אנשי מרצ שדוגלים בשטחים תמורת שלום, ושיגלו מהר מאוד שהקריבו את חייהם תמורת השלום.
אין ספק שהם יתמלאו בסיפוק אישי רב כשצופר ההכרזה על כניסת השבת יפלח להם את שישי אחר הצהריים, כשסניפי בני עקיבא יתפסו נדל"ן, יחד עם תנועות הנוער "אריאל" ו"עזרא", שמקומות בילוי לא כשרים ייעלמו או יפנו מקומם למסעדות שנסגרות בשבת. תרצו סושי או שרימפס, תקבלו קיגל והרינג. סטייק לבן? משגיחי הכשרות יהפכו את פניכם ללבנות. תרתי משמע יהיה אפשר להגיד: אכלתם אותה. ואז גם יקומו הגדרות של חופים נפרדים, חוגי יהדות לילדים במתנ"ס, טרמפיסטים שנעמדים מול המכוניות בצמתים וגם גברים ונשים עם אקדחים, הרגל הגנה עצמית מפני המחבלים.
כל זה, ובעיקר סגירתן הצפויה של מסעדות לא כשרות, מופיע בסיפור הבא מכרך ג' בספריו של רבי אלתר דרויאנוב:
ראו יהודי, שהיה ידוע כאוכל טריפות, יוצא ממסעדה יהודית ומנגב פיו לאחר סעודה.
אמרו לו: "מה יש לך לעשות במסעדה זו, שכל האוכל בה כשר?"
ענה: "תנוח דעתכם, הקפדתי לאכול אך ורק תפוח עץ עם כוס מים".
הפוך, בג"ץ, הפוך
גם מי שחושב שחרדים חייבים להתגייס לצה"ל לא מצליח להבין מה חשבו לעצמם שופטי בג"ץ, שביטלו את החוק בעניין גיוס חרדים. מה, הם באמת חושבים שעם פסיקתם יגידו לעצמם חרדים צעירים: "וואו, השופטים ביטלו את החוק, מחר על הבוקר אנחנו בלשכת הגיוס"?
כמה מנותקים צריכים להיות השופטים כדי להאמין שבציבור החרדי יכבדו את הפסיקה הזאת? האם לא עבר בראשם שהתוצאה היחידה שתושג מביטול החוק היא אחת - ירידה בכמות החרדים המתגייסים?
ואגב, אם כבר מדברים על אי ראייה לטווח הרחוק יותר, הישג בולט שיעלה מפסיקה זו הוא תוספת של 2-3 מנדטים למפלגות החרדיות. האם שופטי בג"ץ מבינים את זה? הם פשוט נתנו לסיעות החרדיות עוד כוח פוליטי, במקום לצמצם את כוחן והשפעתן על בית המשפט העליון.
ההיגיון המפוספס בפסיקת בג"ץ מזכיר סיפור מימי מלחמת רוסיה־יפן (1904-1905):
העמידו חייל יהודי לשמור על תותח. כשהגיעה שעת חילוף המשמרות, נמצא התותח בלי שמירה, כשהחייל ישן לידו. טפח לו הקצין טפיחה יפה עד כדי שצללו שיניו של הישן וקרא: "חמור שכמותך! למה הנחת מקומך שלא ברשות?"
התנער החייל, קם כהלכה לפני הממונה ואמר לו: "כבוד מעלתך, לחינם אתה כועס. ניסיתי להזיז את התותח ממקומו ומצאתי שאין זה לפי כוחו של אדם אחד. הואיל וכך, מה לי לשמור עליו? ממה נפשך: יבוא אדם אחד לגנוב אותו - לא יוכל להזיזו; יבואו רבים לגנוב אותו - מה כוחי לבדי, אדם יחיד, מול רבים?"
הצפות
הרשויות בפלורידה דורשות מהתושבים להתפנות. נראה לי שזה רק יחמיר את ההצפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו